בתשובה לאלעד, 25/09/10 2:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש בתי חולים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות. יש רופאים, פסיכיאטרים או אחרים, מוצלחים יותר ומוצלחים פחות התחושה שלי היא שאתה וחגי אביאל הגעתם למוסדות/רופאים גרועים והכללתם מהם. הייתה לי חברה קרובה מאוד שהייתה מאושפזת מספר פעמים. אימה אשפזה אותה הרבה פחות ממה שהיא עצמה הייתה רוצה לעשות זאת. בפעם האחרונה שעמדה בפני השאלה אם לאשפז את ביתה, לאחר שבועיים שבהם הביעה זו את רצונה להתאבד, החליטה האם לנסות לעבור את זה אחרת. הבת, חברתי הטובה, התאבדה. אין לי ספק שהפסיכיאטרים טועים הרבה. אולי הרבה יותר מדי (בעניינים כאלה, למעשה, כל טעות היא קצת יותר מדי). וישנה כמובן הבעיה שציינתי קודם - ודאי שיש גם מוסדות גרועים ופסיכיאטרים גרועים, אולי אפילו סדיסטים. אבל יש גם מקרים שרק אשפוז הולם יכול להציל אותם. מאותה חברה ז"ל היכרתי גם מאושפזים לשעבר אחרים, שרובם סבורים שהטיפול היה חיוני להם. וגם להם, אגב, כמוך וכמוה, יש משפחות עתירות השכלה ותארים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. לדעתי רצונו של אדם כבודו - והכלל חל גם על מי שבוחר לשים קץ לחייו . זה קשה , נכון. אבל אף אחד לא אמר שלשמור על כבוד האדם וחירותו אמור להיות קל וכיף. הזכות למות היא חלק אינטגרלי מהזכות לכבוד. ב. אני (ואני די בטוח שגם חגי אביאל), לא הגעתי "במקרה" למוסד גרוע ו"יוצא דופן". הגעתי לתופעה. אני מכיר עשרות רבות של אנשים נפגעי מוסדות שונים בארץ, ואני מכיר את המערכת לעומק ועל בוריה. אני מוכן לחתום לך בלב שקט על כך שאם יש חריג זה דווקא המוסד הטוב שבו אתה טוען שנתקלת, ולא להיפך, והפסיכיאטר ה"מוצלח" שפגשת.. ג. יש פה ,במסגרת הפסיכיאטרית, בסיס של תרבות ארגונית דפוקה מהיסוד , שיכורה מכח להשחית, עם עולם ערכים מעוות וחולני שמטרתו היחידה היא ליצור גדודי זומבים שסובלים מתסמונת שטוקהולם ו"מקבלים תובנה למחלה". הבעיה היא לא בעצם הפסיכיאטריה אלא בכך שהיא השתלטה על כל השיח הציבורי, הפכה לקונצנזוס ולאמת "מדעית" בלעדית, וסותמת את הפיות בברוטאליות לכל מי שלא מסכים איתם ("כת"\"הזויים"\"נתקלת במקרה ברופא חריג בעייתי, זה לא מעיד כל הכלל", ועוד רטוריקות כאלה ואחרות) . על הדרך יש ניצול כלכלי מטורף של האוכלוסיות הנדכאות (עע כתבה מהחודש האחרון במקור ראשון של יפעת ארליך על מפעלים מוגנים בברה"ן) הדרך הנכונה לעצור את זה היא לפזר את מוקד הכח הרע הזה ולסרס אותו עד כלות. פסיכיאטריה ממסדית ואלימה זה לא גזירת גורל . לא חייבים להסכים לזה ולקבל את זה כאמת מדעית. יש אלטרנטיבה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל להרחיב באשר לאלטרנטיבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מקובל עליי בהחלט שזכותו של אדם להתאבד, אם זה רצונו. אבל יש מקרים - כמו זה של חברתי, למשל - שבהם מדובר ברצון רגעי מאוד, ולמעשה ברצון יותר לקריאה לעזרה מאשר להתאבדות, שברור שהם מהווים טרגדיה טהורה. אני יודעת שהיא רצתה בעזרה: דקה או שתיים לפני מעשה היא התקשרה אליי, רק שלא הספקתי להגיע לטלפון בזמן והייתי בדרך החוצה, וכיוון שהיא לא השאירה הודעה חשבתי שאתקשר אליה מיד בשובי. בדיוק לפני או אחרי הטלפון הזה היא התקשרה לאמה, אבל אמה הייתה עסוקה וביקשה לדבר אתה מאוחר יותר. והיא לא הייתה דכאונית: למעשה, היו לה ימים טובים מאוד מדי פעם, ויכולת רבה להיות מאושרת. ב. לא טענתי שאינני טוענת לרגע שבתי החולים והרופאים שנתקלת בהם הם חריגים, אלא רק שאינני בטוחה שהאפשרות האחרת היא חריגה. נכון, אינני מכירה את המערכת לעומק, אבל היכרתי באמת אי אלה אנשים שמכירים אותה כך, ורובם סבורים אחר ממך ג. ודאי שהמטרה ליצור גדודי זומבים איננה - בשום אופן - מטרתו של הממסד הפסיכיאטרי. הרי באותה מידה שאתה טוען אחרת, אני יכולה לטעון שמטרתך היחידה שלך בהכפשת המערכת הזאת היא להרבות התאבדויות ורציחות בארצנו. נכון, ייתכן מאוד שיש אנשי מקצוע רבים שהם שיכורים מכח, ויש גם הרבה מאוד כוונות טובות המביאות היישר לגיהנום, אבל זה מסוג הפרדוקסים המתקיימים בשטחים רבים מאוד של החיים. עצוב, אכזרי, אך בלתי נמנע. וכמובן - אין כאן בדיוק אמת מדעית, אבל אין כזו גם בדבריך. וכמו אפופידס, גם אני אשמח אם תרבחיב מעט בעניין האלטרנטיבה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |