בתשובה להאייל האלמוני, 28/09/10 20:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שנקודת המחלוקת בינכם היא על השאלה האם תל אביב היא ישראל, או שמא יש עוד שניים שלושה מקומות בארץ מחוץ לגבולותיה של העיר ללא הפסקה. אני יכולה להעיד שבירושלים המצב השתנה דרמטית (ולטובה, מבחינתי) מאז שהחוק נכנס לתוקף. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מניסיוני בירושלים של מיד אחרי החוק, היו מקומות ספורים בלבד בהם ניתן היה עדיין לעשן, אולם מאז יש זחילה איטית חזרה למצב של סטטוס-קוו שמשקף נכון יותר את ההתפלגות באוכלוסיה. עדיין, הרבה יותר נפוץ מאשר לפני החוק, לראות אנשים יוצאים החוצה לעשן. (אני לא מעשן, אבל החוק הקיים כרגע הוא דרקוני מידי לטעמי, ואני שמח שאינו נאכף באופן מחמיר מידי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התאור של חזרה מזדחלת לכיוון הסטטוס-קוו דומה לתאור של ניו-יורק אליו קישרתי. מעניין אם מדובר בדפוס שחוזר על עצמו גם במקומות אחרים. למרות שגם אני נגד החוק, בצורתו הקיימת, אני ממש לא שמח שהוא איננו נאכף כמו שצריך. אכיפה סלקטיבית היא פתרון מאוד גרוע לבעיות שמעלה חוק מוגזם. זה גם מעורר קורוזיה בשלטון החוק, גם פותח פתח לשחיתות, גם גורם לנתק בין האזרחים לבין החקיקה בכנסת (למה לדרוש תיקון חוק שקל להתעלם ממנו?) וגם משאיר המון זבל בספר החוקים שניתן להשתמש בו כשזה מתאים לבעלי אינטרסים (מישהו אמר תקנות שעת חירום?). אם החוק עבר, אז הרע במיעוטו הוא אכיפתו כלשונו (ותיקונו בעתיד, במידת הצורך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך, ברמת העקרון. הבעיה היא שכל פעם מגיע איזה חבר(ת) כנסת סופר הומאני-מתקדם-צמחוני-מחבק-עצים שמחליט להכנס לנו לחיים(/ארנק/ארון-בגדים/ריאות/מכונית/אופניים), ולחתום את שמו בספר החוקים תחת עוד חוק מופרך, שנועד להגביל את החרויות שלנו עוד ועוד. מצד שני, אין שום תמריץ לביטול חוקים. אולי לאחר שיהיה פה שלום, והנושא הבטחוני ירד סופסוף מהפרק, והחברה הישראלית תשכיל להתבגר, אפשר יהיה לפעול בדרך שלך. בינתיים, אני מוכן להתפשר על אכיפה עצלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אחת הסיבות למה אף פעם לא יהיה פה שלום מה הפוליטיקאים יעשו אם אי אפשר יהיה להפחיד את הציבור עם ערבים? ואם נכליל את תאוריית החלונות השבורים [ויקיפדיה] אז הדרך לשלום ולבטחון היא קודם כל לטפל בפוליטיקאים כאלה והחוקים הקטנוניים שלהם "יחימוביץ וארדן עולים לנו בדם!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לאחר שיהיה פה שלום" זו הגירסה הישראלית המעודכנת לדרישה היהודית לאי חישוב קיצין. זו לא גישה שמיצגת מוכנות לפשרה. זו גישה שמיצגת יאוש. מן "מרד שפוף" שכזה. זה חוסר הבגרות של החברה הישראלית. התעקשות על ליברליזם, שלטון חוק וערכים דמוקרטיים הם הגורמים שיעזרו להוריד את הנושא הבטחוני למקומו הראוי ולפרופורציות הנכונות. למרות שהפוליטיקאים מנסים לשכנע אותנו אחרת (משום שזה נוח להם), הסכסוך לא באמת מונע מאיתנו לנסות לתקן את מה שמקולקל בחברה הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שלא הובנתי כהלכה. ברור שהנושאים כלל לא קשורים, וניתן לטפל גם בבעיות מבית אף בזמן שאלו מן החוץ בעינן עומדות. אני מדבר על המצוי ולא כל הרצוי. אף מפלגה לא מצליחה לייצר סדר יום כלכלי/חברתי. "שינוי" בשיאה הייתה קרובה לכך, אולם אפילו זה החזיק מעמד למשך כנסת אחת בלבד (בקושי). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |