בתשובה לירדן ניר, 01/02/02 10:35
בעקבות המשפט האחרון 55229
ערן בילינסקי • בתשובה לירדן ניר יום ו', 1/2/2002, 11:01
אני לא מסכים איתך. לדוגמא, בפסיכולוגיה אדם מסויים עלול לפעול באופן שמבחוץ נראה לנו כמוביל להרס עצמי, אבל אני די משוכנע שאם נלך ונשאל אותו ''האם אתה מנסה להרוס את חייך'' לא נקבל את התשובה ''כן'' אלא משהו אחר. ייתכן ובעצם השאלה נעלה אצלו את המודעות לכך שפעולותיו מובילות להרס עצמי אבל אני לא רואה שום סיבה שתחייב שהנבדק שלנו יהיה מודע לכך. כמו שאמרתי, אין לנו דרך לדעת, גם אם נשאל והפוליטיקאי יגיד לנו ''כן'' (או ''לא'') מה קורה בנפשו של אדם, או פוליטיקאי (נו טוב, עד שאתם המאטריאליסטים תמציאו כבר את המכונות שקוראות את המוח). ייתכן שהסבירות גבוהה, אבל ודאות אין לנו.
אבל כל זה מלכתחילה לא משנה, כיוון שנקודת ההשקפה שלנו היא לעולם חיצונית. אתה לא הולך לאובייקט המחקר שלך ושואל אותו ''מה אתה חושב'' אלא יוצר תיאוריה על ידי הסתכלות מבחוץ. אתה מבצע אבסטרקציה על ''תוכו'' של אובייקט המחקר שלך ומכפיף אותו להנחות יסוד שאתה קובע (כמו למשל ''רציונליות אמצעים'', ''אין טעות'' וכו'). נדמה לי שזה הבסיס לכל מחקר, גם במדעי הטבע וגם במדעי החברה.
בעקבות המשפט האחרון 55263
דובי קננגיסר • בתשובה לערן בילינסקי יום ו', 1/2/2002, 16:22
הנחה א: לאנשים יש מטרות מודעות.
הנחה ב: אנשים פועלים כדי להשיג את המטרות המודעות שלהם.
הנחה ג: יש אנשים שיש להם *גם* מטרות לא-מודעות.
הנחה ד: אנשים יפעלו באופן לא מודע כדי להשיג את המטרות הלא-מודעות שלהם.

מסקנה: חלק ממעשיהם של האנשים שהנחה ג' חלה עליהם, יהיו מיועדים להגשמת מטרות מודעות, וחלק למטרות לא-מודעות, ולנו אין שום אפשרות לדעת איזה מהם הוא מה. מכיוון שאין שום סיבה שמטרות מודעות לא יסתרו מטרות לא-מודעות, הרי שהתאוריה שלך יכולה להסביר כל התנהגות, ולכן, בעצם, לא יכולה להסביר כלום. מש"ל.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות