אנקדוטה היסטורית 55239
''הופעה מוזיקלית במקום שעיקרו אוכל ושתייה היא עניין שגובל בעלבון, לטעמי'' על טעם ועל ריח כיודע אין להתווכח אבל פרספקטיבה היסטורית דווקא יכולה להועיל לדעתי. אכילה ושתיה של הצופים ומהאזינים בעת הופעה מוזיקלית היו דבר שגרתי ושכיח במיטב הופעותיהם של גדולי המוזיקה.

אומנם בימינו הקהל יושב ממושמע בכסאות צפופים באולם יעודי ומאזין בשקט (במקומות היותר תרבותיים בעולם, אצלנו משתעלים כל הזמן ואנחנו חיים בארץ מדברית). אז בתקופת הברוק, ואפילו הקלאסית (מוצרט וגם בטהובן בתחילתו) סעודה חגיגית יחד עם האזנה למוזיקה טובה היו דברים מקובלים מאוד. האמן נחשב באותה דרגה של משרת מצוי אבל עם כישורים מוזיקליים, בסוף ההופעה הוא יכול היה לרדת עם שאר המלצרים ולאכול במטבח. רק בעקבות בטהובן ותפיסותיו הועלה האמן-היוצר-הוירטואוז לרמת גאון נשגב.
אנקדוטה מקומית 57052
נו שי, מה לעשות ואצלנו לא הלכו בדרכי הלודוויג. גם אותי מטריד שאנשים יושבים בהופעות ובולסים להנאתם. יש איזושהי תחושה לדעתי אצל אנשים שאם הם שילמו כסף אז הם צריכים להתבדר. (באנגלית זה נשמע יותר טוב - To be entertained). זה עצוב אבל זה גם סר טעם בעיני לנסות ולעשות משהו בנידון. נקווה שמי שהולך להופעות נהנה מהן, גם אם תוך כדי הוא נהנה גם מאוכל...
אנקדוטה מקומית 57182
לא יודע, הלכתי פעם להופעה בברבי, והגעתי רק כמה דקות לפני שממש התחילה ההופעה. מלצרית שניגשה אלי אמרה שיש מינימום של כך-וכך שקלים הזמנה. הסתכלתי על התפריט, ואף משקה מאלו שהייתי מעוניין לשתות לא הגיע למינימום הזה. מכיוון שלא רציתי לשלם סתם, הזמנתי איזה טוסט, וקיוויתי שאספיק לאכול אותו לפני שתתחיל ההופעה. רק מה, הטוסט התמהמה, והגיע באמצע ההופעה. עכשיו, זה נורא לא נעים לי לאכול כשמישהו שר לי שני מטר ממני. אז נגסתי מהר מהטוסט בהפסקות שבין השירים. בסוף ההופעה, עוד נשאר לי די הרבה, והחברים שלי נאלצו לחכות לי שאסיים אותו...
בקיצור - זה לא רק אשמת הצופים. גם המועדונים עצמם לא מקלים עלינו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים