בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 02/10/10 9:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי לא ההסברים האלה הם הענין. הגובה מקושר אצלנו עם גודל, והגדול נחשב יותר מהקטן - מן הסתם משום שהוא (ככלל) חזק ממנו. גם כאשר יש קרב בין שני בני אדם (ובדרך כלל בכלל בין יונקים) הוא מסתיים בכך שאחד הצדדים מטיל את השני לקרקע, או בכך שאחד מהם מפגין הכנעה בצורה כלשהי של השפלת הראש או הגוף כלפי הקרקע. בקבוצות של בעלי חיים, הפרטים הלא-דומיננטיים משפילים את מבטם בפני הפרטים הדומיננטיים. כל אלה הם רמזים לכך שירשנו מאבותינו הקדמונים יחס שמעריך את הגבוה והעליון ושואף להדמות לו, ומזלזל בנמוך/נחות/תחתון ושואף להתרחק ממנו. והנה עוד חידת-שפה מענינת. עוד הרבה לפני אינשטיין נטינו להתיחס לזמן כאילו הוא עוד כיוון במרחב; אנחנו מסתכלים קדימה אל העתיד ומביטים אחורה אל העבר. מה שמעניין כאן הוא שגם אבותינו שיצרו את השפה עשו אתה זה, אבל הם עשו את זה הפוך: לפניהם היה מה שקרה לפנים והם הסתכלו קדימה אל מה שקרה קודם, ואחורה אל מה שיקרה מאוחר יותר. הם הביטו קדימה אל העבר ואחורה אל העתיד. זו לא תופעה יחודית לעברית; המלים before ו-after באנגלית, על משמעותן במרחב ובזמן, משקפות בדיוק אותה הסתכלות. מתי קרה השינוי באופן ההסתכלות שלנו? מהן הסיבות והתוצאות שלו? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מתי הסתכלנו בעברית אחורה אל העתיד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה אומר שמשהו הוא מאוחר יותר, שהוא קורה אחרי משהו אחר, אתה מיחס כיוון של קדימה למוקדם ואחורה למאוחר, כלומר נקודת מבט של קדימה אל העבר ואחורה אל העתיד. זו התפישה התרבותית של מי שיצר את השפה הזו (סביר שהיא גם קשורה לכך שמזרח היה ''קדימה'' ומערב היה ''אחורה''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין! לא חשבתי על היפוך ההתייחסות אל קדימה/אחורה בזמן.. מפתה לחשוב שהסיבה למהפך היא שינוי בסגנון החיים: בתרבות שיושבת במקום אחד ומודעת לגרמי השמיים, קודם השמש זורחת בקדם, ורק אחר כך שוקעת בים האחרון. בעידן המודרני, התנועה הדרמטית היא התזוזה שלנו, לפני שעה היינו בירושלים, ועוד מעט נגיע קדימה, לתל אביב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת מעניין ומתעתע. בטוח יש לזה סיבה לשונית טבעית ופשוטה מאד, אך אינני יודעת מהי. למשל בתור לקופה, האיש שעומד אחרי בציר התור, בא מאוחר יותר (קדימה) בציר הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה היום אנחנו תופסים את עצמנו כנעים קדימה בציר הזמן אבל בימי קדם ראינו את עצמנו כעומדים בזמן שהזמן חולף על פנינו אבל מעניין מתי השינוי בתפישה קרה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבחנה יפה, ולמעשה לא חל שינוי בתפיסה, גם אנו תופסים את הזמן כחולף על פנינו. כשאנו מחכים לסיום הלימודים, למשל, איננו אומרים 'מתי נגיע לשתיים', אלא 'מתי שתיים תגיע'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיא דויטשר, ב''גלגולי לשון'', מראה גם את הכפילות הזאת, וגם שהיא קיימת בעוד שפות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הוא כותב? בגיגול הספר נראה ממש שווה רכישה, אבל אמתין עם זה בינתיים. אז ספרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר החזרתי את הספר לספריה, אז אני לא זוכרת יותר פרטים. במקום להמתין עם הרכישה - לך לספריה! כך תחסוך 70 ש"ח לספר וכ-1000 ש"ח למ"ר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק ניטפוק קל, לכבודו של אינשטיין: החידוש שלו בנוגע למרחב-זמן (עוד ביחסות הפרטית), היה בדיוק הפוך ממה שאפשר להבין בטעות מהניסוח שלך. הזמן הוא לא עוד כיוון כמו כיווני המרחב (או במילים אחרות: היריעה בה אנחנו חיים אמנם 4-ממדית, אבל היא לא R^4). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמאות שלך לגבוה-נמוך הם יפות, אבל לא הייתי מקשר את זה לגדול-קטן, אלא לעוד הבחנה חצי-פיזיקלית: בעימות פיזי יש יתרון לזה שנמצא מעל יריבו. המחוות הסמליות של השפלה, נראה לי שנובעות מזה. לעניין חידת השפה, אין לי הסבר ל"לפני", אבל אולי "מוקדם" ו"מאוחר" דווקא מתיישבים היטב עם קדימה-לעתיד ואחורה-לעבר, ואין היפוך. הסיבה היא שאלו צורות סבילות (בינוני של בניינים הופעל ופועל, בהתאמה). אם 2010 היא "קדימה" ל-2009, אז 2009 "מוקדמת" ל-2010. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |