 |
זה עתה ביקר טכנאי מקררים בביתי. "בא לך לעזור לי?" הוא שואל אותי ומגיש לי ארגז כלים לסחוב. "בשמחה" עניתי. "רק אל תגיד בא לך". אינני יודע מספיק על הפילוסופיה של השפה, ואולם נדמה לי כי המבע הלשוני נתפש בחוש אסתטי, כשם שנתפש כל מיצג אחר שהוא. דומני כי אני מבחין בין "יפה" לבין "מכוער" בין "נאות" לבין "מגונה". התסכול נובע ממקום שבו אני נאלץ לשמוע שוב ושוב ואף להשתתף בתרבות דיבור שאינני רוצה להיות שותף לה. זו אינה השפה שלי. המילים עבריות, הדקדוק עדיין בקושי עברי, אך זו אינה עברית. שגיאות בשפה הכתובה והמדוברת הן דבר לגמרי מובן. אך לא כך הוא המקרה דנן, אלא שהתפתחה כאן תרבות שהופכת במודע את השפה -לסמרטוט. צירופי מילים שגעוניים, מטופשים, ליצניים. זה מחניק. זה לא נעים. אלו מי מדמנה. בשלב מסויים לא ניתן עוד יהיה לחזור לאחור ותישאר העילגית המקרטעת בתור הבסיס התרבותי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש