בתשובה לירון, 03/11/10 22:33
אני עדיין לא בטוח שהבנתי על מה כל המהומה 555319
קודם כל, רוב הפעילויות מועילות סוביקטיבית (סתם דוגמא - מרכז הספורט שו מה שזה לא יהיה שבנו ליד נשר טוב ומשמש הרבה אנשים, אני מניח, אבל אני רואה רק את הרמזור הנוסף ששמו בדרך שלי לעבודה.
אבל זו סתם התפלפלות שווא, אני מבין למה אתה מתכוון.

הראיתי מה ההבדלים בין תמיגה במוסדות רוח לבין תמיכה באברכים. לא ממש התנגדת להבדלים, לכן אני מניח שאתה מסכים.

אז התמיכה באברכים היא לא "אותו הדבר" כמו תמיכה בתיאטרון. בכלל לא.
שני הפעילות "לא מועילות" אבל הן שונות אחת מהשנייה.
ההשוואה שלך מתאימה למוסד לימוד תורה שמקבל לשורותי מצטיינים, ומתנה את התמיכה בלימוד תורה אינטסיבי ופתירת בעיות הלכה קשות.
אילו לא התמיכות הנפוצות כיום.

מה הקריטריונים שאני מציע לתמיכה בפעילויות?

1) לא אישי - התמיכה לא ניתנת לאדם ספציפי, אלא למוסד או ועדה שמקדמת את התחום הנתמך (כמו הקרן לקולנוע, או תיאטרון הקאמרי וכו')
2) מוכוון מטרה - קיימת מטרה אליה מכוונים את התמיכה, ולא "שלא ירעבו" - זו תמיכה סוציאלית.
3) שיוויוני/פרופורציונלי - התמיכה פרופורציונלית לתמיכה שמקבלים תחומים דומים.
4) מוערך על ידי חלק גדול בציבור - קיים ציבור גדול הרואה בתמיכה כבעלת ערך.

אולי אם ימשיך הדיון אני אחשבו על עוד, אבל אילו הם בינתיים.

התמיכה באברכים עונה על התנאי ה 4 בלבד.
אני עדיין לא בטוח שהבנתי על מה כל המהומה 555395
ההבדל בין תמיכה באברכים ותמיכה בתיאטרון הוא הבדל תרבותי. החרדים מיחסים חשיבות תרבותית ללימוד תורה, והחברה החילונית מיחסת חשיבות‏1 לתיאטרון. החילוני הממוצע ישלח את האברכים לעבוד, והחרדי, אם הדברים היו תלויים בו, לא היה מקציב אף פרוטה לתיאטרון.

יש הגיון כלכלי לתמוך בקבוצה קטנה ולא בקבוצה גדולה, אבל אם אתה לא מאמין בערך שמעניקה הקבוצה לחברה, מדוע לתמוך בה בכלל? מה המשמעות של הצטיינות בעיסוק שאינו מועיל? אתה (וגם אני) לא מיחס תועלת תרבותית ללימוד תורה. ההצעות שלך הן פשרה שנועדה הקטין את הבזבוז הכרוך בתמיכה בעניין לא מועיל לדעתך.

___
1 אני בטוח שרוב החברה החילונית דווקא לא מיחסת חשיבות לתיאטרון, ורוב האנשים היו משליכים מכל המדרגות מי שהיה מבקש מהם לתרום כסף מרצונם החופשי לשיפוץ או כיסוי גרעונות של תיאטרון הבימה. מנגנון קבלת ההחלטות שלנו פגום, ומעדיף קבוצות ממוקדות וקולניות על פני טובת הכלל.
אני עדיין לא בטוח שהבנתי על מה כל המהומה 555446
החרדים מיחסים חשיבות תרבותית ללימוד תורה, אבל התקצוב מצד המדינה אינו קשור בכך, והדיבורים על ה''תרבות'', בהקשר זה, ועל ה''חשיבות הקיומית-בטחונית'' שבתורה, הם רטוריקה שמן השפה ולחוץ. התקצוב נובע רק ממניעים פוליטיים של ''שמור לי ואשמור לך'', המאפשרים ללובי החרדי-דתי בארץ הפעלת לחץ מתמיד, מסורתי, כבר מימי טרום-המדינה ובלי קשר לגלגולים הרבים שעברו המפלגות האלה עצמן במשך השנים ולגלגולי שמאל-ימין שהיו מאז בשלטון.

את התקצוב לתיאטרון וכיו''ב קשה קצת יותר להסביר וגם הוא קשור, באופן כללי, ביצירת גופים שונים, ותיקים, עוד בימי היישוב היהודי, וביכולת שלהם ליצור מוקדי לחץ ציבוריים לאחר הקמת המדינה והמעבר להכרה בהם כבגופים רשמיים (הבימה, האוהל, הקאמרי).

עם זאת, שלא כמו מוסד ''חברת הלומדים'', שנתעצב בארץ לכדי פורמאט של מעמד שלם, בלתי יצרני ובעל תלות כלכלית כמעט מוחלטת - מייחסים השלטונות לתיאטרון, לספורט, לפילהרמונית ולכל השאר, חשיבות תדמיתית-דיפלומטית מסויימת. לפני שנים, לאחר אחד הכשלונות הישראליים בארוויזיון, שאל עיתונאי את שר החינוך דאז, נדמה לי שזה היה יצחק נבון, בשביל מה רשות השידור צריכה לממן את ה''עסק המיותר הזה''. נבון (כאמור - לא זכור לי בבטחון מלא שזה אכן היה הוא, אבל זה היה פוליטיקאי מן השורה הראשונה), ענה ש''אין דבר כזה, מיותר'', ושכל זמר שעולה על בימה בינלאומית הוא חשוב לנו, וכל ספורטאי המייצג אותנו בזירה בינלאומית חשוב לא פחות, בלי קשר עד כמה יש נצחון והעיקר ההשתתפות ודגל ישראל שנישא בעמים ובארצות המארחות וכו', ושחשוב לנו ש''גטו'' של סובול מסתובב בכל אירופה ומביא לנו הרבה כבוד, וכולי וכולי. נראה לי שיש בטיעון הזה משהו - בודאי יותר מאשר תקצוב ישיבות, שכל תפקידו הוא הבטחת הכסאות לישבני הפוליטיקאים, בהתאם לרגע ולצורך.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים