בתשובה לדב אנשלוביץ, 21/11/10 17:21
מה נשאר 557032
היום, ממרחק גדול, אני רואה שמוטעה היה להאשים את ביבי ושרון בהסתה. באותה עת זה נראה כמו התממות, אבל בזחיחותם באמת לא היה להם מושג מה קורה מתחת לאף שלהם. ציבור ימני גדול הבין את התעמולה הסטנדרטית (הלגיטימית, נכון) ואת השוליים הקיצוניים (רבין בוגד, רבין מויסר) כעשויים מקשה אחת, שהמרכז אינו יכול לומר את שאומר הקצה מטעמי ממלכתיות אך קורץ ומהנהן.

לענין הפוליטיקאים על המרפסת באוקטובר 1995. לפי ויקי, חלק מהם היו רגישים יותר להמיית הקהל וחלק פחות. הנה הקטע הרלבנטי מתוך הערך "כיכר ציון":

על מרפסת הנואמים עמדו שלושה מראשי הליכוד באותה עת: אריאל שרון, בנימין נתניהו ומשה קצב. השלושה לא מנעו את קריאות הקהל, ונתניהו ספג ביקורת קשה על הפגנה זו, אופיה ועוצמתה גם מצד שותפיו לדרך אהוד אולמרט, בני בגין ודן מרידור אשר טענו שההפגנה "יוצאת מכלל שליטה ויש להפסיקה", בכך מנעו את התהלוכה המתוכננת כהמשך ישיר להפגנה אל עבר חומות העיר העתיקה בירושלים...(כאן דילגתי)...בהתייחסו לאירוע מאוחר יותר מעל בימת הכנסת הסביר נתניהו כי מדובר בקומץ בריונים ולא בציבור שלם. מאוחר יותר טענו חלק מהנוכחים כי לא שמעו ולא ראו את המתחולל בהפגנה ממקומם למעלה במרפסת. ייתכן שעדותו של ח"כ מיכאל איתן (בסרט הטלוויזיה "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה") סותרת טענה זו, שכן הוא מעיד על עצמו כי בראותו את אופי ההפגנה ירד ממרפסת הנואמים.
בתום ההפגנה, כמה מאות מהמפגינים צעדו מהכיכר לכנסת ושם השתוללו באלימות, ניסו לפרוץ לרחבת הכנסת, והרסו את מכוניותיהם של שרי הממשלה וחברי הקואליציה‏‏2.

לענין השמאלת ראשי הממשלה. איש מאיתנו לא הביא טיעונים טובים לעמדתו. תיק"ו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים