בתשובה לשלולית מאנגליה, 28/11/10 19:52
איפה היופי 557645
אמנות אכן משתמשת בהשפעה על הרגשות אבל זהו אמצאי ולא מטרה. אמירה היא לא בהכרח מסר אלא תצוגה המרחיבה את תודעתו של הצופה. אם ניקח את המוזיקה, רבים מסתייגים מכך שבמאה הקודמת "נשבר" המבנה המלודי ולכן המוזיקה המודרנית נחשבת "לא יפה". כמייצגת התקופה שבה נוצרה על השבר הפוליטי והחברתי שבה, טבעי ומתבקש היה שהמוזיקה האמנותית (להבדיל מהמוזיקה הפופולרית) תפסיק להיות חלקה ונעימה לאוזן כמו שהיה עד לשלהי המאה ה19. בכך נוצרה אסתטיקה חדשה התואמת לרוח התקופה וכל אמנות אמיתית (להבדיל מקיטש) מגיבה על תקופתה ומייצגת אותה.
איפה היופי 557673
כבר אינני יודעת על מה אנו חלוקים, אם בכלל. העסק נעשה מאד דיפוזי.

למה הכוונה במוסיקה מודרנית? גרשווין מודרני? ופרוקפייף?
איך היה מגיב אדם מתקופת הברוק למשמע המוסיקה של גרשווין? יש לי הרגשה שהוא היה נדהם ומתאהב בה. אלא שלא נכתבה אז מוסיקה כזאת, זה לא היה הזמן. (אני מודעת לכך שזה בניגוד למחשבה המקובלת).

שנברג בטוח מודרני, נכון? המוסיקה שלו לא ממש מכוערת, יש בה עניין כמוסיקת רקע לאיזה סרט, אבל כשלעצמה היא משעממת. אם היא לא עוברת את מבחן ההירדמות בזמן הקונצרט אז מן הסתם היא לא די יפה. אני תוהה כמה דיסקים הוא מוכר.

אם כוונתך למוסיקה הממש מודרנית, הגועל נפש הארד קור (יש לך דוגמה?), זה באמת סבל וכאן ההגדרה שלי באה לעזרתך: זה משהו, אבל לא אמנות.

יש אינסוף כפול אינסוף דרכים לעשות דבר מכוער, לכן בהגדרה דבר מכוער איננו אמנות.

מצא חן בעיניי הכיוון שלך להגדרת קיטש (אחד הכיוונים): קיטש הוא שחזור של משהו שעבר זמנו. מוסיקה ברוקית יכולה להיות די נחמדה לפעמים, אנחנו שופטים אותה בתוך הקונטקסט שלה שהוא גם היסטורי או נוסטלגי בשבילנו, אבל אם מישהו ילחין היום מוסיקה כזאת זה יישמע רע, כמו לינולאום דמוי עץ, או בקיצור קיטש.

מתישהו אכתוב את המאמר שלי בנושא, המאמר שישחרר אותנו מעריצותם של תומרקינים ואגמים. אני צריכה זמן כדי להביא דוגמאות, וגם כדי לקרוא את הספר של קישון בנושא. אולי הוא כבר כתב את כל מה שאני רוצה להגיד.

ארשום להלן כמה הגיגים מפוזרים, אין כורח לקרוא.

רק לפני זה רציתי לענות לך על חוות הדעת שלך על הציורים של אום כל טוב, ובעצם לשאול אותך אם זה יותר מקישוט נעים לעין ב-‏99.9% של חדרי הישיבות בעולם.

מכאן ההגיגים בתפזורת שאין כורח לקרוא (עדיין).
------------------------

א. תכלית האמנות היא יצירת יופי (בניגוד להגדרה הקיימת שהיא "עירור מחשבות" והעברת מסר).

ב. מוסיקה לא יכולה להעביר מסר.

ג. ספרות היא המדיה היחידה שיכולה להעביר מסר ממשי ולעצב תודעה. היא עדיין צריכה להיות יפה כדי להצליח בכך.

ד. היכולת של האמנות הפלסטית להעביר מסר כה מוגבלת שכמעט אינה קיימת.
יהיה עלי לסייג כאן, כי יש צורות של אמנות פלסטית שהן בגדר תיעוד, כמו התמונות בטרם היות המצלמות, והן מעבירות מידע ומסרים. ויש גם אילוסטרציות, כמו שנועה מציירת.

ה. אתרכז באמנות הפלסטית כי שם היומרה ושם הברוך.
תכלית האמנות הפלסטית היא ליצור חפץ יפה, להיות קישוט, לענג את העין.

ו. כדי ליצור אמנות דרוש כשרון אמנותי. דרוש גם כשרון טכני. דרושה גם השקעה. יצירת אמנות אינה יכולה להיות אקראית.

ז. לא כל אחד יכול ליצור מוסיקה ולא כל אחד יכול לכתוב ספר (טוב), אבל כל אחד יכול להתיימר לצייר או לפסל. לכן השוק פרוץ וכולנו אמנים.

ח. לכל אחד בעולם יש מסר, בנאלי ככל שיהיה, שאותו הוא רוצה להעביר. זה לא מצדיק הגדרת יצירה כאמנות.

ט. מוסיקה וספרות נשפטות על ידי קהל. הקיום שלהן הוא דרך קהל רוכשי הדיסקים והספרים.

י. בניגוד למוסיקה ולספרות, האמנות הפלסטית אינה נשפטת על ידי קהל.

יא. מאידך גיסא, באמנות הפלסטית אפשר לסחור!!.

יב. בעוד ערכה של יצירה מוסיקלית או ספרותית נשפט על ידי הקהל, ערכם של ציור או פסל נקבע על ידי כריזמה ופמפום מסחרי, בלי קשר לערך היופי של היצירה.

יג. מרגע שאמן רכש לעצמו שווי שוק גבוה, כל יצירה שלו היא יצירת אמנות יקרת ערך בלי קשר לטיבה. ראה למשל הכבשים של קדישמן. זה לבטח לא יכול להיות נכון והגענו לאבסורד.
איפה היופי 557674
א. התכלית המקורית של האמנות הייתה חיקוי (זו כמדומני ההשקפה העיקרית על מהותה מאפלטון ואריסטו ועד קאנט). במהלך הזמן (וביחוד במאה האחרונה) התרחבו אפשרויותיה ומגמותיה והפכו ליצוגים מורכבים ומתוחכמים יותר של המציאות. יופי כשלעצמו (להבדיל מאסתטיקה) מעולם לא היה תכליתה.

ב. מוסיקה יכולה לעורר רגשות ולהשפיע על הדמיון ובכך לגרום לתחושות כאלו או אחרות. זהו המסר שלה.

ג. ג'ויס (מלבד הדבלינאים) זה ספרות יפה? טריסטיאם שנדי? ויליאם פוקנר? 1984? קפקא?

ד. כל התצוגות שנחשבות היום ל"מגעילות" ו"מזעזעות" פועלות על חושי הצופה ובכך מעבירות מסר על הרוע והבעיות בעולמינו.

ה. לא נכון. לשם כך לא צריך אמנים אלא רק ציירים מוכשרים. אפילו הכנסייה הקתולית השתמשה באמניה המוכשרים להעברת מסר הקדושה והאמונה ולא רק לענג את העין.

ו. נכון, אבל כישרון טכני בלבד לא יספיק.

ז. נכון, ולשם כך יש צורך במימסד אמנותי ובמבקרי אמנות שישפטו מהי אמנות ראויה ומהי לא, ומהי באמת אמנות טובה מתוך האמנות הראויה.

ח. נכון, וכאן זה מתחבר עם המיומנות הטכנית.

ט. השוק המסחרי אינו קובע מהי אמנות. הרלן קובן אינו סיפרות טובה וליידי גאגא אינה מוזיקה טובה.

י. כאמור לעיל, גם המוזיקה והספרות האמנותיים נשפטים ע"י מבקרים מוסמכים. בעידן שלנו יש בילבול בין האמנות לבין התרבות הפופולרית.

יא. נכון. זוהי וולגריזציה מודרנית של האמנות בידי השוק הקפיטליסטי. אין בהכרח קשר בין הערכה ביקורתית כנה של יצירת אמנות לשוויה.

יב. ראי שלושת הסעיפים הקודמים.

יג. נכון. בניגוד לאמור בסעיף יא, בעולם האמיתי ישנם אינטרסים ושיקולים זרים. ועדיין יש צורך וחשיבות במבקרי האמנות.

אני מציע לא להסתמך על קישון. סיפרו הוא דוגמא מבישה לבורות ושטחיות המתאימים ל"איש מהרחוב". חלק מהקהל הרחב למד להעריך אמנות טובה גם אם הוא לא מבין אותה.
איפה היופי 557676
בחלק מהסעיפים אתה טועה (כמו א, ג), בחלק מהסעיפים יש בעיה הגדרתית (כמו ב), אבל העיקר הוא שבחלק מהסעיפים אתה חוזר בדיוק על הלהג האמנותי הקלישאי חסר המשמעות שנגדו אני יוצאת, כמו:
"כל התצוגות שנחשבות היום ל'מגעילות' ו'מזעזעות' פועלות על חושי הצופה ובכך מעבירות מסר על הרוע והבעיות בעולמינו."

כאילו תומרקין מדבר מגרונך. אתה תומרקין?

אני חוששת שהגענו למבוי סתום, בלי קשר ללעג המוזר שלך לקישון, שצרב את בשרי כמו פגיונות לוהטים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים