בתשובה ליהונתן אורן, 01/12/10 22:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לגבי ההשוואה עם המבנה ההוא, נראה לי שהמבנה הממולץ כאן של ''מצלמה על כל פועל'' הרבה יותר גרוע. שם, בפאנאופטיקון, יש במרכז ''אח גדול'' שרואה את כולם והם לא רואים אותו. עם המצלמות ברשת כל אחד רואה את כולם מאחור - כך שהם לא רואים שהוא רואה אותם, אבל הם רואים אותו מאחור. בהוויה חברתית כזאת, המושגים של ''אנשים'' ו''רצונות'' ו''בחירה'' מקבלים משמעות לגמרי אחרת מזו שאנחנו מכירים. כשאין שום הפרדה בין אנשים, אין משמעות לרצונותיהם וממילא הם לא יכולים לבחור. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהבנתי, אבל הכיוון נשמע מעניין. האם אתה מתכוון לכך שהחברה תהפוך ליותר הוליסטית ופחות אינדיבידואליסטית? כמו למשל בחיים בשבט ששם מושג העצמי מאבד את משמעותו בגלל שכל החיים הם "ביחד"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כן. אם האמצעים הטכנולוגיים משפיעים על השקפת העולם והערכים, אז אפשר שהאמצעים האלו יהפכו אותנו ''לרקמה אנושית אחת'' באופן שהפוסט-מודרני יהיה דומה מאוד לפרה-מודרני של העולם העתיק. ויחד עם ההוליזם יחזור הסוג ההוא של ''הומניזם'' שלא מכבד בני אדם. אני מניח שאי אפשר לחשוש מזה, אם ממילא אין לנו רצון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. אבל היום (עדיין?) יש לנו רצונות פרטיים, ואנחנו יכולים לחשוש מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמא'לה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מזמן צפיתי בסרט בריטי כלשהו המתאר אדם שמתעד כל רגע בחייו כבר כמה שנים על מנת שלא להיתפס מופלל בפשע שהוא לא ביצע. המצב הפרנואידי שמפתח הגיבור תחת עין המצלמה מעידה על התנהגות פסיכית שמרמזת על אשמתו כאשר הוא מואשם במעשה רצח, ואולם העלילה מקבלת תפנית משמתברר שכנגד הפרנויה של הגיבור שמרגיש נרדף בכל מקום, עומדת אובססיה של כל המעורבים אכן להפליל אותו במשהו. הפרנויה הבלתי פוסקת של הדמות נדמית עתה כדרך היחידה שעומדת בפניו כדי לשרוד בחברה, בעולם שמחפש כל הזדמנות לייחס לו אשמה כוזבת. המובן האבסורדי של הדברים הוא כתב אשמה לחברה שאיבדה את טיפת האמון האחרונה ואשר כופה על פרטיה עמדה מצטדקת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |