בתשובה להאלמוני המזוהה, 24/12/10 1:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. המספר לקוח מהכתבה. 2. הכתבה מסבירה, אם כי בחטף, את החשיפה לכלים שכאלה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בדקתי את המספרים. בכתבה נטען ש"it provides administrative services on more than $23 trillion of institutional money". הבנק היום שווה 37 מיליארד דולר (בערך חצי מגולדמן זאקס), לבנק יש נכסים בשווי של כ212 מיליארד דולר, מנהל נכסי לקוחות בכ1.4 טריליון דולר וכ24 טריליון דולר ב"assets under custody and administration". כלומר המספר האדיר הזה (כמעט כפול מהתל"ג האמריקאי) מייצג גם הרבה נכסים שהבנק מנהל אך לא מחזיק, מחזיק אך לא מנהל וכד'. צריך גם לזכור שחלק ניכר מזה הוא חוב שמתקזז כנגד זכות (במקרה הזה חוב של 11 טריליון דולר), למשל אם אני חייב לך טריליון דולר ולהפך, אפשר להציג את זה כמאזן של ארבעה טריליון דולר או ככלום. מהמעט שהבנתי מריפרוף מהיר, הטענה היא למעשה של מונופול וחוסר ידע. הפתרון הוא כמובן להוציא הכל החוצה, כי הבנקים עדיין משרתים צורך חשוב, אבל זה אולי מתומחר גבוה מדי כי אין שקיפות בנושא. הוצאה לבורסה של כל אותם נגזרים תפתור את הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזרת בדיוק על מה שכתבתי שם, "מנהל למעלה מ- $23 טריליון". לא מבין על מה ההתעקשות, אבל זה לא העניין. כותב המאמר הביא את בוני-מלון כדוגמה למאמצי ההוועדה הסודית לשמור על אקסלוסיביות, וכך הם דחו את בקשות הבנק בטענה שעסקי הדריבטיבים שלו קטנים מדי ולכן מהווים סיכון גבוה לשוק בכללו, טענה שבוני-מלון דוחה כמגוחכת. לפי מה שהבנתי, הפתרון שאתה מציע לא קשור כל כך לבעיית סודיות המסלקה, שנוצרה במטרה למשטר את המסחר בנגזרות. בכלל, המאמר בא לחשוף צדדים אפלים בשוק הפיננסי, שבניגוד לתיאוריות, איננו חופשי כל כך, במיוחד באספקטים שיש להם השפעה רבה על הכלכלה ורווחת האזרח. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |