 |
אז אני ממליצה לך מקרב לב לצייר סימן זיהוי יפה על הקולר המחזיראור שלך כדי שלא יתבלבלו ביניכם.
נכון, נראה שבגיל מבוגר יש בעיה מיוחדת עם טכנולוגיה, אפילו בדברים פשוטים כמו מיקרוגל וטלפון. זה נראה, אבל אני לא יודעת אם זה באמת מיוחד לטכנולוגיה. סבך החכם שלקח לו זמן להתרגל לכפתוריזציה של המחשב, האם הוא היה לומד בקלות נוסחה חדשה, למשל, או אלגוריתם פעולה חדש?
לחילופין, אותם ילדים שהם היום בני שלוש, האם בגיל 80 יהיה להם קל יותר להתרגל למכשיר חדש?
האמת היא שגם אני קצתי בכפתוריזציה ולא מהיום. אני לא בטוחה שזיקנה קפצה עלי, פשוט נמאס לי לבהות בפנלים ובממשקי אנוש ולנסות את הכפתורים, וככלות כל הקיצים לקרוא את היוזר מנואל של המכשירים או התוכנה שעוד שנה יתחלפו. לפני עשר שנים הייתי בטוחה שהמגמה הולכת להשתנות ואנו צועדים לקראת עידן מְעוט כפתורים ופיצ'רים. זה לא קרה, כל דור חדש של מתכנתים מחוטטים שואף להטביע את חותמו, ולאף יצרן אין אומץ לייצר מכשיר עם פחות V-ים בטבלת הפיצ'רים המיותרים.
בחזרה לסוגיה העיקרית: לא, אני לא חושבת שהילד או הילדה ההיפותטית יגיבו אחרת לאותה תוכנית לימודים, לא בלימוד הקריאה ולא במתימטיקה. אני לא יכולה לחשוב איך החשיפה לטכנולוגיה משנה את התפיסה המתימטית בכלל ואת המשוואה הריבועית בפרט. תן דוגמה מאירת עיניים.
יש לי הרגשה שיוצרי תוכניות הלימודים אכן חושבים שחל שינוי, אבל השינוי מבחינתם הוא בכך שאם לא תגיש לילדים את החומר בצורת וידיאו קליפ הם יאבדו עניין ולא יקלטו את החומר. הרעיון הוא ללמד את הילד עברית ומתמימטיקה בלי שירגיש.
לדלעתי זו טעות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש