בתשובה לאפופידס, 29/12/10 10:57
נים לא נים 560117
גם אצלי זה מוזיקה, אבל זה קורה לעתים מאד נדירות - בערך פעם-פעמיים בשנה - ותמיד באותן דקות דמדומים לפני שאני נרדם לגמרי. זכורים לי במיוחד קטע סווינג סוחף בביצוע ביג-בנד שלם וקטע קאנטרי (WTF?!), שניהם מקוריים לחלוטין, כמובן.
נים לא נים 560119
יש לי שאלה אל מחברי המנגינות בהקיץ או בחלום, משהו שאף פעם לא שאלתי איש.

בעבר (ופה ושם, פעם בכמה שנים גם היום) הלחנתי כל מיני דברים, לא יצירות סימפוניות כמו אפופידס אלא שירים. הלחנתי תוך כדי שירה (עם מילים חסרות פשר, רק כדי שיצטרפו למנגינה), ובכל פעם שהמנגינה היתה מינורית היו עולות דמעות בעיניי. אלה לא היו דמעות של עצב! אני בטוחה בזה, זו היתה תגובה פיזיולוגית למשהו שאינני יודעת מה הוא, למנגינה, להתרגשות כי היא יפה, לזה שהיא שלי ושהיא מתחברת בזה הרגע ושצריך להמשיך אותה ואולי לא אצליח כי אינני יודעת מה התו הבא - בקיצור אין לי מושג מה זה, אבל אני בטוחה שזה לא קרה לי בלבד, זה היה כל כך מחווט שאין לי ספק שעוד אנשים מכירים את זה. אבל אף פעם לא שאלתי איש עד היום, נשמע למישהו מוכר?
נים לא נים 560122
מצטער, לא נשמע לי מוכר, לא מהנסיון הפרטי שלי ולא מסיפורים של אחרים.
נים לא נים 560128
מה שיובל אמר. יש אפשרות שאת מיוחדת (:

אני מושפע ממוסיקה באופן משמעותי, עד כדי שמחה רבה, או לחילופין, עצב עמוק ואפילו כמה דמעות, אבל אלו דמעות סטנדרטיות של עצב.
נים לא נים 560133
כן, אפשרות זו נראית לי מאד.
ברם נמתין לחוות דעת נוספות. יש לציין: נדמה לי שהשירה חשובה כאן, אם ההלחנה היא רק בנגינה ללא שירה זה משהו אחר.
נים לא נים 560137
דמעות מיופי של מוזיקה הן אצלי עניין שגרתי לחלוטין. והן דמעות של רגש מתפרץ שמונע בידי תחושת יופי, ולא מקושרות אצלי לשמחה או לעצב.
נים לא נים 560141
גם אצלי.
בנוסף, כשעלילה של סיפור נסגרת בצורה מאוד יפה, וזה קורה לי בעיקר בסרטים אבל בהחלט גם בספרים, יש לי את אותן דמעות-יופי בדיוק. זה קורה בסופים שמחים אפילו קצת יותר מאשר בסופים עצובים.
נים לא נים 560148
גם.
נים לא נים 561363
יש טכניקות להגיע בצורה מודעת למצב הזה (http://en.wikipedia.org/wiki/Alpha_wave), אבל זה דורש אימון.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים