בתשובה לשוקי שמאל, 02/01/11 21:39
שאלה 560817
אני חולק עליך לחלוטין.

אתה מסביר היטב שמושג הלאומיות הוא קונסטרוקציה חברתית. כדי להיות קונסיסטנטי אתה צריך להכיר בכך שגם מושג "האומה הערבית" היא קונסטרוקציה כזאת, וגם מושג "האומה האסלאמית". אמנם מושג ה"אומה" הוא גם מושג דתי באסלאם, אבל זה לא רלוונטי לעניינינו. אין מהויות, יש זהויות. ובעולם המודרני הן אינן עשויות מקשה אחת.

במישור האמפירי יש לנו מחלוקת. מה שאתה קורה לו האומה הערבית או האסלאמית הוא אוסף של קבוצות ושל בעלי אינטרסים שיודעים היטב לכרות בריתות עם המערב זו כנגד זו. אין אומה כזאת, יש רעיון כזה ויש זהות-חלקית כזאת. השאיפה להכחיד את ישראל אינה "המונוליתיות היחידה" שקיימת אצלם: מדינות ערב יצרו יחסים דיפלומטיים עם ישראל לאחר הסכמי אוסלו, עד היום יש לנו קשרים עם נסיכויות במפרץ, טורקיה היא (עד לאחרונה) ידידה חשובה של ישראל ואפילו עם איראן היו לנו בעבר קשרים אמיצים. אין כאן שום "מהות" שמחייבת את השמדת ישראל. יש אינטרסים, כעס והקצנה. אם הגלגל התהפך פעם אחת הוא יכול להתהפך שנית.

בנוגע לערביי ישראל במישור האמפירי. אני מכיר לא מעט ערבים – ואני מכיר לא מעט ערבים – שמדברים על ישראל כ"מדינה שלנו". גם בחו"ל. אם ההיכרות האישית שלי נראית לך אנקדוטלית, אתה מוזמן לעיין במחקריו של סמוחה. אני לא מתפלא שלא שמעת "קול ברור אחד" שהסתייג מהתנהגותה של ח"כ זועבי. מנהיגים ערבים התבטאו שלא בשמם, כי ככה זה כשהמיעוט במצב בעייתי. מתי שמעת קולות מתוך החברה החרדית-אשכנזית שיצאו נגד מעשים לא מוסריים? ומצבם טוב בהרבה משל המיעוט הערבי.

רעיון מדינת הלאום יכול להיות מסתגר, גזעני ואקסלוסיבי. הוא גם יכול להיות פתוח, ואז פירושו שימוש במשאבי הלאום ליצירת חברה טובה יותר.
שאלה 560834
הנקודה בה נפרדות דעותינו היא זו: הקונסטרוקציות החברתיות "האומה הערבית", "האומה האיסלמית" נבדלות ממושג הלאום שאנו רגילים לחשוב עליו כרחוק המזרח מן המערב (למעשה הן יותר קרובות למושג העם היהודי מאשר למושג העם הצרפתי). במערב המושג לאום קבל הקשר למושג המדינה. המדינה החילונית היא המימוש והאיגוד הממסדי של הלאום. במזרח האיסלמי עד למאה ה-‏20, לא היה הבדל בין הממסד החילוני לדתי. המסגרת החברתית של הערבים והטורקים היתה מסגרת ההלכה האיסלמית והשליטים בפועל היו גם קובעי ההלכה וגם אוכפיה. הלאומיות הערבית המודרנית היא השאלה מן המערב הקולוניאלי. (זה בערך ציטוט מברנרד לואיס).
העובדה הזו מסבירה מדוע אצל הערבים ההתיחסות הלאומית באה הרבה אחרי ההתיחסות הערבית, האיסלמית והשבטית. מכריך הערבים הרוצים לראות במדינת ישראל את מדינתם רואים עצמם בראש וראשונה כערבים והם לא יכולים ולא רוצים להתכחש לכך. אין להם קושי להיות אזרחי ישראל (או אזרחי פלשתין) כפי שערבים אחרים הם אזרחי מצריים, עירק או איחוד האמירויות. אבל הם לא יכולים להיות "ישראלים", משום שהדבר לא עולה בקנה אחד עם הזדהותם עם האומה הערבית. מצבם דומה לגמרי למצב הכורדים בטורקיה (או בעירק). הם אזרחים טורקים, אך הם אינם "טורקים".
גישה ציונית הרואה בישראל את מדינת הלאום של הישראלים לא תתישב עם מושגים כמו דמוקרטיה, ליברליזם ו"מדינת כל אזרחיה" כאשר 30-40% מאזרחיה לא יהיו ישראלים. אני לא בטוח שצריך לתאר את האילוץ הזה כהסתגרות/גזענות/אקסקלוסיביות.
שאלה 560841
אני לא יודע מה זה "ישראלים" לשיטתך. לטעמי, אתה מדבר ב"מהויות". אני יודע מה זה אזרחות ישראלית, ואני יודע שיש זהויות ישראליות. הזהות של הישראלי-החילוני לא דומה לזאת של הישראלי הקוקניק או של הישראלי החרדי וגם, אכן, מזאת של הערבי-ישראלי. אני חושב שהממצאים האמפיריים, כמו גם התבוננות פשוטה, מעידה שאכן יש זהות ערבית-ישראלית.

גם אצלי הזהות השבטית - קרי, היותי יהודי - באה לפני הזהות הלאומית. לא רק אצל הערבים. להם יש בעיית הזדהות קשה יותר ושונה משלי. אבל לכולנו יש בעיות. זאת לא סיבה לצעדים לשלילת אזרחות, אלא לצעדים שיקלו על ההזדהות שלהם עם מדינת ישראל. שוב, לטעמי אתה מערב בין תפיסה מהותנית של מושג הלאום לבין תפיסה אזרחית של מדינת לאום. מדינת ישראל היא אמנם מדינת לאום, אבל היא אינה "שייכת" ללאום, אלא לאזרחיה.

אני לא חושב שנגיע למצב שבו 30-40% מתושבי מדינת ישראל יהיו ערבים. קודמנו כבר דאגו לכך. אם בכל זאת זה יקרה, יהיה צורך לחשוב מחדש על המסגרות המדיניות באזור.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים