בתשובה לאיציק ש., 07/01/11 23:59
תהייה שמקננת בלב כל איש 561170
תלוי למה אתה מתכוון כשאתה אומר ''לחץ''.
חוץ מזה, לפי כל מה שידוע, וגם לפי ''מסיבת העיתונאים'' המשונה של א', וגם לפי תמלילי השיחות עם קצב, ה''נניח'' שלך הוא לא מה שהיה.
תהייה שמקננת בלב כל איש 561171
הבטחון שלי ב''מה שהיה'' איננו גדול כמו שלך.
תהייה שמקננת בלב כל איש 561173
לא משנה. על שאלתך הישירה עניתי ללא קשר לשאלה מה באמת היה.
תהייה שמקננת בלב כל איש 561178
סתם מתוך סקרנות: האם לדעתך העובדה שפטריסיה הרסט‏1 (http://en.wikipedia.org/wiki/Patty_Hearst) הצטרפה לצבא ההתנגדות הסימביוניסטי מוכיח שהיא לא נאנסה בעת חטיפתה, אלא קיימה הרבה יחסי מין בהסכמה?

1 אם מישהו ייתרצה ויכתוב שמראה ידיים ופזל עגול וחסר מסבות לו כאב, אהייה אסירת תודה.
תהייה שמקננת בלב כל איש 561241
זה לא מוכיח, אבל לפי מיטב ידיעתי הטענה הזו שלה, שהועלתה במשפטה, נדחתה (גם ובמיוחד על ידי המושבעות) ככזו שנועדה פשוט להוריד את האשמה ממנה ולהעביר למישהו אחר (שאותו, אגב, היא כינתה קודם לכן 'האיש המנומס והיפה ביותר שהכרתי'). קו ההגנה שלה היה 'אני קורבן ועשו לי שטיפת מוח (ודברים אחרים)', והוא נדחה במידה רבה מאוד.
אז זה שהיא הצטרפה ל-SLA לא מוכיח כלום, כמסתבר, לא לפה ולא לפה.
תהייה שמקננת בלב כל איש 561257
נכון, הטענה אכן היוותה את קו ההגנה במשפט שלה, והמושבעים אכן לא השתכנעו שהיא לא אחראית להשתתפותה במעשי השוד (כמובן שהדיון הציבורי על הנושא בארה''ב המשיך להתקיים הרבה לאחר מכן). לא בשאלה זו ביקשתי להתמקד.

העניין הוא שמעל לארבע שנים דב טוען לחפותו של קצב, והמיצג הראשון שהביא אותו למסקנה יציבה זו הוא מכתב האהבה של א'. לכן נזכרתי במקרה של הרסט. מוכח מעל לכל ספק שהיא נחטפה. כחודשיים לאחר מכן מתחילים להגיע ''מכתבי האהבה'' שלה לזירה הציבורית, כלומר בהקלטות שנשלחות לתחנות הרדיו, מניפסטים והודעות בשם צבא השחרור הסימביונזי מלאים בלהט מהפכני. היא קריינית מוכשרת, הדיקציה והאינטונציה פשוט מושלמות. באוזני זה נשמע מאוד משכנע.

אני מסוגלת להאמין שהיא עונתה ונאנסה, ושההתעללות השיטתית לא פסקה גם אחרי שנתנו לה לצאת מהארון, ושיחד עם זאת, או יותר נכון, כתוצאה ישירה מזאת היא פיתחה הזדהות ואהבה לחוטפיה.
דב בא אבל מנקודת התחלה אחרת לגמרי אם הוא מאמין שמכתב האהבה מגלה את האמת כל האמת ורק את האמת. לכן אני מעוניינת לדעת איך הוא עשוי להתייחס למקרה כמו של הרסט, בו יש עדויות נסיבתיות יציבות - מעשה החטיפה מחד, והקריינות הלוהטת מאידך.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים