בתשובה לדובי קננגיסר, 12/01/11 20:52
מה סופרמנים/יות יש? 561594
האייל הפלוני • בתשובה לדובי קננגיסר יום ה', 13/1/2011, 12:50
אני ממש לא מסכים, אבל אולי זה בגלל שאני פשוט לא מבין. אם המטרה של מערכת החינוך היא לגדל אנשים טובים, ואם אי אפשר למדוד "אנשים טובים", המסקנה המיידית היא שאין שום דרך למדוד, אפילו בקירוב, את מידת הצלחתה של מערכת חינוך. לכן כל הדיבורים והכתבות על החינוך המדרדר בישראל הן אוסף שטויות - אין שום דרך לדעת האם מערכת החינוך בישראל השתפרה או הדרדרה בשלושים השנים האחרונות, אין שום דרך להשוות את הביצועים של המערכות בישראל ובמדינות אחרות, וכל ניסיון אמיתי לשיפור יכול להתבסס אך ורק על תחושת בטן של השר הממונה ("לדעתי אם המורים ישהו עוד 20 שעות בבית הספר ומשכורת גבוהה ב-‏50 אחוזים זה ישפר את המערכת. אף פעם לא נדע אם זה באמת עבד, אבל בואו נשקיע מיליארדים ברעיון הזה בכל זאת. יש לי תחושה טובה לגביו").

אם מקבלים את הנחות המוצא שלך, אני סקרן לדעת איפה לדעתך הטיעון הזה נופל.

הדעה שלי, למקרה שזה לא היה ברור, היא קיצונית למדי בכיוון ההפוך. במעלה הדיון מישהו כבר הזדעזע מהמילה "תפוקה" בקשר למערכת החינוך. אני מניח שהוא היה מזדעזע באותה מידה מהמילה "מדד". אבל למרות ההקשרים השליליים שיש למונחים האלה אצל חלק מהאנשים אני לא מכיר תחליף ראוי. בין אם מנהלים מערכת חינוך שנועדה להקים דור של "אנשים טובים" ובין אם מנהלים מפעל לייצור גרביים, הצעד הראשון חייב להיות זהה - צריך להחליט מה אנחנו מנסים להשיג, ולחשוב על רשימה מקיפה של מדדים מספריים שבודקים כמה אנחנו קרובים למטרה שלנו. ברור שזה לא יהיה מושלם (גם במפעל הגרביים, ובמיוחד במערכת החינוך), אבל אני לא מכיר אלטרנטיבה.

למען הסר ספק, מדדים היא לא מילה נרדפת לציונים, למרות שלדעתי ציונים מקבלים בשנים האחרות יחסי ציבור יותר שליליים ממה שמגיע להם. אפשר לבצע סקרים ולשאול את התלמידים כמה הם נהנים במהלך היום. אפשר לבדוק איזה אחוז מהצעירים עוסק בפעילות התנדבותית. אפשר לבדוק כמה מהצעירים רוצים להתגייס ליחידות קרביות, או כמה לא מעוניינים לשרת בצבא מטעמי מצפון. אפשר לבדוק כמה מהתלמידים בוחרים ללמוד לתואר מתקדם מחקרי בהמשך חייהם. אפשר לבדוק כמה אנשים רוצים כל שנה להתחיל ללמוד הוראה, ומה סף הקבלה למקצוע. סביר להניח שרוב המדדים האלה הם איומים, אבל אי אפשר להמציא רפורמה אחרי רפורמה במערכת החינוך בלי להחליט מה בדיוק אנחנו מנסים לשפר.
מה סופרמנים/יות יש? 561624
דובי קננגיסר  (אתר) • בתשובה להאייל הפלוני יום ה', 13/1/2011, 18:38
אין לי בעיה עם מדידה ברמת המאקרו. יש לי בעיה עם נסיון לכמת את הצלחתו של מורה בודד ולקבוע את הצלחתו כמורה על בסיס זה. זה פשוט לא עומד במבחן הסטטיסטי הבסיסי. סקר על שלושים תלמידים לא שווה את השאלון שנכתב עבורו. ברמת המיקרו אפשר לבדוק ציונים, אפשר לבדוק הרשמות במזכירות ומקרי אלימות ומה לא. אבל אי אפשר לבדוק הרחבת דעת, אי אפשר לבדוק שינויים בהרגלי הפנאי, תפיסת האחר והעצמי - אפשר לכמת את כל הדברים הללו, אבל רק ברמת המאקרו, ורק במרחק של כמה וכמה שנים.
כל זה לא אומר שצריך לבסס רפורמות על תחושות בטן - יש מספיק ידע שם בחוץ כדי לבנות רפורמות לטווח הארוך גם בלי המיקרומנג'מנט של מדידה כל שלושה חודשים כדי לראות אם המטרות הושגו. ישנם, מה לעשות, תהליכים שדורשים יותר משנה כדי להגיע לידי ביטוי חיצוני.
למשל, אם אנחנו חושבים שכדי להשיג שיפור באיכות לימודי המתמטיקה של תלמידי תיכון, צריך לשנות קודם את היסודות שהם מקבלים ביסודי, הרי שפר הגדרה לא נוכל לדעת את השגנו את התוצאה המקווה אלא בעוד 12 שנים. נוכל, אולי, לבדוק אינדיקטורים מסויימים לאורך הדרך, אבל רק בעוד 12 שנה נוכל לדעת בוודאות אם התוכנית השיגה את מטרתה או לא. האם לדעתך המשמעות של זה היא שאסור לנו לחשוב על רפורמות ארוכות טווח שכאלו? האם לעד ניוותר עם רפורמות של זבנג וגמרנו?
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות