 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתמול פגשתי את ד"ר מהש גנדי שהוא פסיכיאטר והומאופט הודי 'מפורסם' המגיע לארץ כל כמה חודשים. כמי שמתמודדת עם דכאון קליני עמיד לתרופות ולתרפיה זה 25 שנה וכמי שמבינה שההצלחות ההומאופטיה מבוססות על פלאצבו,החלטתי לפגוש אותו בשל הסקרנות וללא כל ציפיה לתועלת. האיש מרשים בחקרנות ובאנושיות שלו, הפגישה מאד נעימה. הוא קיבל את השגותי בשלווה ולאחר שיחה קלינית (בכ"ז פסיכיאטר)מעמיקה וממושכת, אמר כי אינו נוהג לומר זאת אך הוא מרגיש שאלוהים שלח אותי אליו (לכבוד לי...) ושהוא יכול לעזור לי ובהדרגה לשפר ביציבות את מצבי, גם אם איני מאמינה. הגבתי בכך שזו תהיה הפתעה מאד גדולה. עלי לקחת את ה"רמדי" ולפגוש לשיחות ביניים ולהיות בקשר קבוע עם עוזרתו המקומית ויהיה שיפור בכל פעם שניפגש. לכאורה, כאדם ראציונלי, עלי לעצור כאן את ההתקשרות עמו, אולם, וזו ההתלבטות האמונית, באין לי בעיה כלכלית או של זמן ומשאבים, המושג "מזל טוב"או "מזלי השתנה", שגם הוא אמוני, משבש לי את הספקנות. הרי האדם הוא מערכת מורכבת, אולי כדאי לי להשקיע כמה חודשים ולו לצורך ניסוי קטן משלי, בקשר עם אדם כה משוכנע וכה מרשים, הרי גרוע יותר לא יהיה, ואולי, למרות הידיעה שזו תרופת פלאצבו, יחול שיפור? (אבל מה עם הכבוד העצמי לעצמי כיצור ראציונלי?) כתבתי את הדברים כי כמי שמאד לא טוב לה, אני חושבת שזהו תהליך החשיבה המשקף של מי שאינו מאמין ובכל זאת מנסה שיטות אמוניות, לאחר שהרפואה המערבית מאכזבת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה לראות מדוע ''מזל'' הוא מושג לא רציונאלי. גם ''מזל טוב'' נשמע לי סביר. מדענים אולי יגידו שהאמונה במזל טוב היא נבואה שמגשימה את עצמה או יספקו הסברים אחרים, אבל אלו בסה''כ הסברים לתופעה הנצפית. וכמוך, אני חושב שהאדם הוא מערכת מורכבת. מהניסיון שלי, מפגש עם אנשים כריזמטיים יכול לחולל שינויים בחיים. ''כבוד עצמי'' נשמע לי כמו דרך לחסום את עצמנו ע''י הצבת חיץ בינינו לבין העולם. שוב, לפחות זה כך בחוויה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התופעה הנצפית היא אכן ''מזל טוב'', אולם כשאתה מודע להסבר המדעי של נבואה המגשימה את עצמה (לצד אולי הסבר של אקראיות), אתה מן הסתם פחות מאפשר את התרחשותה, בדומה להקטנת אפקט הפלאצבו בשעה שאתה מודע לו. יש בי נטיה לרצות את המזל הטוב רק אם אני מנטרלת את המיסטיקה, בשל שבריריות והפיכות התוצאה, וכך, אני חוששת שאכן לא יהיה ''מזל טוב''. צר לי אם ההסבר מסורבל קמעה. בשל הנסיון שלי, אני מאד נזהרת ונשמרת מאנשים כריזמטיים, נהנית מאיכויות הכריזמה אך מאד ''שמרי נפשך''. מאד אהבתי את שכתבת על כבוד עצמי, הצלחת לחדד בדיוק בנקודה המאפשרת שחרור מסויים של החיץ ההוא, תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר המצחיק הוא שההומאופתיה מוצגת כאן כמעין רפואה מזרחית (עם גורו הודי?). ההומאופתיה היא רפואה מערבית. יוצריה היו גאים בה במקור על כך שהיא מבוססת על ניסויים מסודרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב לדעת. הניסויים המסודרים כיום מוכיחים את מופרכותה כך שזו התפתחות מעניינת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ד"ר מהש גנדי הודה שהצלחות ההומאופטיה מבוססות על אפקט הפלאצבו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלל לא נכנסנו לסוגיית האוביקטיביות של הצלחת ההומאופטיה, נראה לי שהתייחסנו בכבוד הדדי לשונות ההשקפה שלנו ואהבתי את אי נסיונו להתגונן או להוכיח שהוא צודק, מתוך הבנה שאנו מנסים להתקדם למרות השוני. אני מניחה שאם אכן תהיה הצלחה כלשהי, עדיין נשאר חלוקים באשר לסיבתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן יותר מדי נאורים-לכאורה ממשיכים עד היום לנסוע להודו בתקווה להתבשם מהרוחניות הזולה שלה ומה"סובלנות" שלה (נסה לומר בטעות להינדי שהוא מוסלמי! נסה להציע לבן הכתות העליונות להתחתן עם בת הכתות הנמוכות!). ובעיקר, הוא לא הודה שמי שזרק את הבריטים מהודו לא היו מצעדי המלח שלו ולא שביתות הרעב שלו, אלא הצבא היפני שכמעט-כמעט הגיע להודו ב-1942.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע לך להמשיך בטיפול. ואני לא שם את המילה טיפול במרכאות. בטיפול שהתחלת לקבל ישנם שני גורמים רבי עוצמה- השיחה האישית, שאי אפשר להפריז בחשיבותה, ואפקט הפלסבו, שכנראה מתבזבז מעצם הידיעה. יש לי נסיון אישי עם תרופה שלא ידעתי שהיא הומאופטית (חשבתי שאלו תמציות צמחי מרפא לא מדוללות). התרופה פעלה בצורה מדהימה עד שגיליתי שהכיתוב D ברשימת המרכיבים מתיחס לרמות הדילול ההומאופטי. לפתע ההשפעות שלה גם עלי וגם על ילדי (שלא גיליתי להם את הסוד) התאפסו לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגורם הראשון נוסה דיו והשני, לפחות במידה רבה, מתבזבז ולכן ההתלבטות, כרגע אני נוטה להמשיך זמן מה בניסוי ולהשתדל להיות פתוחה לשינוי, אם אכן יתרחש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת ממכרותי היא מדענית, ולכן ההומאופתיה זרה לה מאוד ואף מקוממת אותה. מאידך גיסא, כיוון שהטיפול ההומיאופתי עזר לה ביותר, היא איננה יכולה להתכחש אליו ומביאה להומיאופת גם את ילדיה. קשה לקרוא לזה פלסבו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור אם זה פלסבו. מה שברור הוא שמדובר על עדות אנקדוטיאלית. אם מדובר על תוצאות כ"כ ברורות, למה מחקרים לא הצליחו להראות את יכולת הריפוי הזו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין שפלסבו יכול לעבוד על בן אדם שלא מאמין בו בשום אופן. וודאי שזו עדות אנקדוטלית, אבל זה מראה שיש אנשים שזה עובד עליהם גם בלי שיאמינו בהומיאופתיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין שחברתך לא מאמינה בהומאופתיה ב''שום אופן'' , הרי היא ניסתה על בשרה וכנראה לא על מנת להפריך בדרך רציונלית את הנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם זה מה שעבד, ולא שיפור מקרי. צריך גם להתחשב בזה שיש כאן הטיית דגימה [ויקיפדיה]: את לא שומעת כמעט על תוצאות שליליות מכיוון שמי שנתקל בתוצאות שליליות נוטה פשוט לפטור את ההומאופתיה כ"הבלים". אם היה מדובר בדרך כה מועילה, לא ברור לי למה מחקרים לא מראים את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הלינק הביא אותי לדף המודיע שהוא עדיין לא קיים) היום כלל אינני בטוחה איך עובדים אותם מחקרים. אחת מחברותיי סובלת ממחלה קשה. לפני אי אלה שנים היא הצטרפה לניסוי של תרופה מסוימת (קונוונציונלית) למחלתה - תרופה שאיננה מסוגלת לרפא את המחלה, אלא רק לעכבה במידה ניכרת. במהלך הניסוי נראה היה שהמחלה אכן כמעט נעצרה, כך שהחולה המשיכה לקבלה גם לאחר שהניסוי הסתיים בהצלחה. לעומת זאת, יום אחד היא החליפה רופא (מסיבות חוץ רפואיות דווקא). הרופא החדש איננו מאמין בתרופה זו, על אף הצלחתה בניסוי. בהתאם, הוא החליף אותה בתרופה אחרת. לתרופה האחרת הייתה על חברתי השפעה אלרגית קשה. הרופא הפסיק לה תרופה זו, אבל לא החזיר אותה לקודמת, והיא נשארה ללא כל תרופה. מהר מאוד חלה התדרדרןת קשה במחלה: הרופא עדיין לא הסיק שאולי כדאי לחזור לתרופה הקודמת: לטענתו, בזמן שלקחה תרופה זו מחלתה הייתה עדיין בשלבים המוקדמים והקלים שלה, וזו הייתה הסיבה שנראה שהיא נעצרת. ובכל מקרה, עכשיו, לאחר ההתדרדרות, ודאי שאיננה מתאימה. צר לי לומר שאינני מקבלת את דעתו זאת, על אף שמדובר בפרופסור חשוב ורב מוניטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות. נראה שהטיית בחירה [ויקיפדיה] מתאים יותר במקרה הזה. קשה להסיק מסקנות ממקרה בודד. הרעיון הבסיסי בניסויים מסודרים הוא להסתכל על כמות מספיק גדולה של מקרים כדי לבטל השפעות אקראיות. קשה להסיק מסקנות ממקרה בודד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח אם כך יהיה גם אצלי. כבר יש כמה שינויים קטנים-בינונים לטובה לאחר שנתיים של קיפאון, איני מייחסת אותם ל''תרופה'' ההומאופתית אלא לפתיחות לשינוי, לנעימות המטפלים ולהתיחסות לקורה כניסוי, מה שהופך את העניין לפחות מחייב ורציני מבחינתי ולכן יותר מאפשר שינוי. עדיין אני מעריכה שזהו שינוי הפיך, כי זו אינה תרופה. יתכן ולו מכירתך היתה בוחנת בכנות ולעומק סיבות אפשריות אחרות לשינוי, היא היתה מוצאת כאלו, אולם עדיף לפעמים, אם ניתן, לא לבחון הכל לעומק (פחות הפיך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא בחנה, האמיני לי. היא מאוד מודעת לעצמה. ואני מאחלת גם לך הרבה הצלחה! מגיעים לך חיים טובים! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה :) מישהו בדיון צירף קישור לכתבה על השפעה של טיפולי פלאצבו מובהקים גם לאחר שהמטופלים יודעו על כך, זו היתה אחת הסיבות לנכונות שלי להתנסות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד משהו על פלאצבו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כל עוד אין חובה לפרסם את רכיבי תרופות הדמה שבהן נעשה שימוש בניסויים רפואיים, טוענים החוקרים, יהיו שיימנעו מאזכורם כדי להימנע מביקורת על מחקרם". שאלה לביולוגים: האם כשמתארים ניסוי במאמר לא כוללים בתיאור (בד"כ? תמיד?) גם את הפלאצבו, אם היה כזה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |