בתשובה לג'וד, 11/02/11 8:10
564072
גם אני קראתי שטחית, אבל הקריאה שלך נראית לי שטחית מדי. המחקר מ-‏2001 ביקר מחקרים רבים, מאז שנות החמישים, שלכאורה הוכיחו במיטב הכלים המדעיים והאובייקטיביים שיש אפקט. והביקורת שלו, עושה רושם, התבררה לבסוף כלא לגמרי מוחצת - נדמה לי שהקהילה הרפואית-מדעית עוד רחוקה מלזנוח את האמונה באפקט. ואני מאמין להם בכיוון הזה, כי נראה לי שבעלי נפש רפואית-מדעית אמורים ברובם "לשנוא" את האפקט הזה, מבחינה איטנלקטואלית, בערך כמוני.
564074
אה טוב, זה היה צפוי, ועם זאת גם הפעם לא הצלחתי לגייס כוחות לקרוא את זה כמו שצריך כי המאמר לא כל כך מעניין. כל אחד מאיתנו הוא מעבדה רפואית-נפשית והדברים מוכרים לנו. אני בטוחה שאם יתנו לי ''כמוסת סטריכנין'' תתחיל לכאוב לי הבטן, אני אזיע, אני ארעד, אולי אמות מדום לב, אבל לא אמות מהרעלה.

שוב בלי לקרוא אני מנחשת שאין במאמר פירוט איזה מחלות נבדקו ואיזה מדדים נמדדו. די בטוח שלא נבדקה תרופת-דמה לכיב קיבה למשל, או לשלבקת חוגרת.

אפקט הפלסיבו הוא סיפור הקשר גוף-נפש, במקום גלולות היה אפשר למסוך שמן ארומתרפי או להניח קמיעות, או לומר מילים מעודדות בלי שום עזרים טכניים, אפילו אם הן שקריות. הקשר גוף-נפש קיים אך מוגבל, וגלולות פלסיבו יעזרו לריפוי המחלה באותם מקומות בהם יעזרו קמיעות ומילים טובות.

בכל זאת, אילו הייתי רופאה הייתי משתמשת בגלולות דמה - לא בצורה בוטה כמו גלולות סוכר אלא בצורת ויטמינים למשל - כדי לעודד את החולה.

וגם כי כאשר חיים ומוות מונחים על כף המאזניים מוטב לא להתגרות בשטן ולא להזמין את השדים...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים