בתשובה ללענה מצוייצת, 17/03/11 9:28
''הארץ'' כולו הוא קלקול אחד מתמשך. 565937
שי גולדן עשה לא טוב למוסף. הכתבות לעתים קרובות טובות מאוד, אבל החומר המערכתי מרגיז. ארבעה עמודי פרפראות בהתחלה, בכותרת ''תוצרת הארץ'', ורובן נכתבות מזווית פוליטית, והזווית הזו היא תמיד, ללא יוצא מן הכלל, שמאלנית שטחית-תבוסתנית. שטחית כי היא מסתפקת בהצהרת עמדות-סיסמאות לא מנומקות, ותבוסתנית - לא מול הערבים, כמו שתמיד האשימו את השמאל, אלא מול הימין. זה נראה כמו השתכשכות בשלולית של צודקים שיודעים שהם כבר הפסידו את המערכה, ונשאר להם רק לקטר על כך באופן חסר מחויבות. לכאורה השטחיות היא במודע, כדי להיות גם קלילים ומשעשעים, אבל זה מייגע ולא שנון. משני צידיו מוקף המדור בדורון רוזנבלום, שאני עדיין מעריך את כתיבתו אבל הפסקתי מזמן לקרוא כי הבנתי את הקטע והוא טוחן את אותם מים (לפחות כך אני מתרשם מרפרוף סופר-שטחי כבר כמה שנים), ובסייד קשוע. את קשוע אני כן קורא, והוא כבר שיפור ניכר - היחס שלו לנושא היהודי-ערבי באמת מורכב, ולפעמים הוא גם מצליח לשעשע.

ב''תוצרת הארץ'' אני כן רוצה לציין לטובה את ''ראיה חותכת'', מדור של טל ניב שמנתח צילומים. גם הוא לפעמים מגיע בסוף למסר שמאלני שטחי-תבוסתני, אבל לפעמים אין מסר, ובכל מקרה הוא תמיד מראה לי עולמות שלמים בתמונה שלפני כן חמקו ממני לחלוטין.
''הארץ'' כולו הוא קלקול אחד מתמשך. 565943
אגב, לפני שנים מספר גולדן כתב ל''מקור ראשון'' דווקא.
איירתי את הטור שלו.
''הארץ'' כולו הוא קלקול אחד מתמשך. 565945
וזה המקום להמליץ על ספרו האחרון של קשוע "ויהי בוקר". שלא כמו ספרו הראשון או טוריו (לפחות הישנים שבהם אותם עוד הייתי קורא), הספר הזה לא מכוון לשעשוע.
''הארץ'' כולו הוא קלקול אחד מתמשך. 565953
לא קראתי את ''ויהי בוקר'', אבל קשוע פרסם עוד ספר מאז, ''גוף שני יחיד'', שאותו קראתי וגם נהניתי.
מאידך, אולי יש לי סף שעמום נמוך אבל על טוריו של קשוע בהארץ התחלתי לוותר מדי פעם, כי גם אצלו מתחילה בעיה קלה של מיצוי, ומיחזור.
''הארץ'' כולו הוא קלקול אחד מתמשך. 565954
+1 לגוף שני יחיד, מהנה אם כי לא מושלם
''הארץ'' כולו הוא קלקול אחד מתמשך. 566200
לא קראתי ספר של קשוע ובכל זאת נדמה לי שרבדים שונים של מקוריות ונון קונפורמיזם המיוחסים לו נובעים יותר מדמיונם של מבקריו וקוראיו היהודיים מאשר מתוך דבריו שלו. סייד קשוע אינו הפניקס של מחשבה ערבית-מוסלמית לא שגרתית שאינה הולכת בזרם המרכזי.
איני בא בטענות כלפיו. אני מניח שלא פשוט להיות ערבי בישראל דהיום וחיים בתוך התפר הוירטואלי שבין יהודים לערבים אינם אפשריים. דרישה כזו ממישהו משולה לדרישה ממישהו למות על מזבח רעיונותיו.
יחד עם זאת זה עדיין מוזר שבתוך קבוצה כל כך גדולה עם מורשת תרבותית עירונית בת למעלה ממילניום, קשה כל כך למצוא את אוטו וינינגר, דוד פוגל או אפילו חנה אהרנדט הערבים (מוסלמים). כפי שאנו רואים בזמנים אלו הערבים ניחנים באומץ לב אזרחי בלתי מבוטל. דומה שאומץ לב אינטלקטואלי הוא נדיר אפילו יותר.
כי הערבים הם עוד לא חלק מהתרבות היהודית-נוצרית! 566207
הספר הערבי הראשון, והנערץ ביותר על העולם הערבי, (קוראן) מטיף לצייתנות ולא לחוצפתא כלפי שמיא. אגב, נא להבחין בין ערבים לבין מוסלמים. רוב התרומות המוסלמיות למדע היו של לא-ערבים שכתבו בערבית. כשם שלא תקראו לתרבות אירופה בימי הביניים ''תרבות רומאית'' רק משום ששפת התרבות אז היתה לטינית, אין סיבה לקרוא לכל המוסלמים המשכילים בימי הביניים ''ערבים''.
כי הערבים הם עוד לא חלק מהתרבות היהודית-נוצרית! 566226
גילית לנו את א..פגניסטן (או שלא). תגובה 538209.
ממש לא התכוונתי לגלות כלום! 566230
חשבתי שזה חלק מהבגרות שלכם בהסטוריה.
''הארץ'' כולו הוא קלקול אחד מתמשך. 566249
אני לא קראתי שמייחסים לו אף אחד מהדברים שאתה כותב. לדעתי, ואני חושב שזו דעה שגרתית, ייחודו הוא פשוט הפוזיציה שממנה הוא כותב, וההתייחסות האמביוולנטית שלו לאותה פוזיציה. במפורש אין לו מניפסטים, ממש להיפך - כל כתיבתו היא מין תבוסה של מניפסטים - לכן בוודאי שאינו יכול להיות ''פניקס של מחשבה'' וגו'.
''הארץ'' כולו הוא קלקול אחד מתמשך. 566342
לא התיחסתי לאיכות כתיבתו או מידת הנון קונפורמיזם שבה. הערתי מתיחסת לכך שבהתבטאויות פומביות עמדתו זהה בדיוק לעמדה הסטאנדארטית של ערביי ישראל (ההגונים. למעשה זו העמדה המונוליטית שלהם שהחריגים ממנה הם מיקרוסקופיים).
אין מה לבוא בטענות לבן אדם על העדר נון-קונפורמיזם, אבל מותר להעיר על כך.
''הארץ'' כולו הוא קלקול אחד מתמשך. 566561
אני לא מכיר את מה שאתה קורא ''התבטאויותיו הפומביות'', אבל יכול לנחש לאור מה שהוא מספר על התבטאויות כאלו בטוריו, שהם אוטוביוגרפיים (תוך שאני לוקח בחשבון שכנראה לא כל מה שהוא מספר שם אמת, וזה לגיטימי כמובן). אתה מתכוון כנראה למה הוא אומר כאשר מראיינים אותו, והוא צריך להופיע בגלוי, בשם עצמו, וברצינות. בטורים הוא מצייר את הדמות של עצמו כנעבעך שנדרש שלא בטובתו להופיע ולהתראיין ולהביע דעות ''ממלכתיות'' (כלומר, ''הדעות הנכונות'' של ערביי ישראל), כשהוא בכלל חושב ומרגיש דברים אחרים (לאו דווקא סותרים ישירות את הדעה הרשמית, אלא יותר מעורפלים ועמוסי סתירות בתוך עצמם). הפרדוקס היפה הוא שבעצם גם הטורים שלו הם הרי התבטאות פומבית - אבל תחת כובע הליצן, שמאפשר לו יותר חופש ביטוי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים