בתשובה להאייל האלמוני, 12/02/02 18:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר דביר 1 הנכבד, הוא אשר אמרתי. 'שאריות הקונצנזוס הישראלי' פירושו לא לעשות דבר אשר עלול לסכן קונצנזוס זה. לא לימין, שפירושו 'הכנסות בהם' ושאר רעיונות אינסטנט, ולא לשמאל שפירושו נסיגה חד צדדית ללא חוזה שלום וללא ערבויות בן לאומיות, כבמיקרה לבנון. מבחינה זו מנהל שרון את מצב העניינים באופן האופטימלי ביותר, היות וכל זמן שהנ"ל מצוי בהנהגת פני הדברים אין לשער שגלישה לתחומי ימין או שמאל אלו תתבצע. 'ההסכמה בציבור הישראלי' כדבריך הינה להסכים שלא להסכים, ולהמשיך ולדחוק את הקץ, אך גם הסכמה זו סובלת מארוזייה מתמשכת, וסופה להתפורר כמגדל קלפים רעוע, בין אם כמלחמה פנימית ו/או מלחמה חיצונית. סטאטוס קוו זה לא יחזיק הרבה זמן מעמד, אף לא במסגרת 'תיאוריית בן יעקב' המפורסמת. שלך בברכה א. מאן 1 או שמא עלי לקרוא לכבודו 'דולינסקי'? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כבודו של מר דולינסקי במקומו מונח. לעומתו, כבודי שלי נשלח לייצגני בכותרת כיאות, אולם אבדה לו דרכו, ועל כך התנצלותי. ולגופו של עניין. בניגוד לדעתך, אני מאמין שההסכמה הלאומית תחזיק מעמד למרות השחיקה 1 המתמשכת. מכיוון שלא נראית באופק הכרעה הנובעת מהעדיפות הצבאית של ישראל (הרי אם הכרעה כזו היתה אפשרית, העימות היה מסתיים לפני חודשים), השמירה על האחדות והקונזנזוס היא אינטרס ראשון במעלה, ונראה לי שרוב האזרחים במדינה מסכימים על כך. כלומר ההסכמה היא לא הסכמה על אי-ההסכמה, אלא הסכמה על חשיבותה של ההסכמה. בברכה דרור דביר 1 עברית שפה יפה, ובמה טובה הארוזייה על השחיקה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |