בתשובה לש''ק ריש, 11/02/02 16:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
על איזו התלבטות אתה מדבר? מאור דיבר על כך שהוא אינו רוצה שהרופא יתלבט אם להציל את החולה או לא. לא מדובר, לדוגמא, בהתלבטות מהי האבחנה של החולה. מבחינה זו לא אמורה להיות התלבטות. ואם תאמר שיש מקרים של חולים שמותם טוב מחייהם, אצדיק אותך, אך בכל מקרה השיקול היחיד שיש לעשות הוא טובת החולה. לכן המסקנה הכללית היא שאין להתלבט אם לפעול לטובת האינטרסים של החולה או לא, ללא תלות בהיסטוריה האישית של החולה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהרופא צריך לזכור את הדילמות שלו ולהיות ער להן, גם אם תוצאתן אחת תמיד. אני חושב שרופא שהתלבט בשאלה האם להציל את חייו של מחבל מתאבד שנפצע, והחליט לעשות זאת, אולי לא ייסחף להצטרף לשביתת רופאים שיש בה סיכון חיי אדם. (אני ודאי לא טוען שזה מה שיש לעשות, אבל אני מנסה לחדד את הקשר בין בנאליזציה של הכרעות מוסריות להפרתן.) וגם שאלה: האם החובה להציל חיי אדם חלה גם מקום שהצלה זו מסכנת את חיי הרופא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רופאים עובדים גם בתנאי סיכון, בעיקר כשמדובר על מחלות מדבקות. לא מעט רופאים קיפחו את חייהם בשל כך. עם זאת - טיפול במצבים אלה נחשב כחובתו של הרופא, ובדרך כלל יש אמצעי מיגון (למרות שאינם תמיד מספיקים). האם רופא צריך לטפל בחולים כשיש סיכון סביבתי אישי (טיפול בזמן קרב, טיפול בסביבת הר געש או בתוך בניין שקרס)? ההחלטה היא אישית של הרופא, כלומר: לדעתי - אינו חייב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |