בתשובה לעדי סתיו, 13/04/11 23:44
זמן ומהות 568220
ברקת  (אתר) • בתשובה לעדי סתיו יום ה', 14/4/2011, 15:41
אני מסרבת לתת לך כאפה, אבל באמת פספסת בהרבה מקומות.

אחד הספרים לפחות הוא בריטי. הוא לא קשור לחלום האמריקאי המסורתי שכולל פרישה אחרי שצוברים הון, אלא כמו שכתבתי, לדינמיקות של פשטות מרצון, תרבות נגד, קריאת תגר על הישגיות יתר, תנועת "חיים אטיים" ועוד. יש לזרמים האלה שורשים אמריקניים-היפיים אבל גם אירופיים חזקים מאוד (וחלק מההשפעה הוא אולי בכלל מצורות חשיבה אסיאתיות).

הפמיניזם שכרגע מביא לי פריחה הוא לא זה שבודק נראות או השפעה של נשים באליטה החברתית. אלא זה שמבקר אמהות (עובדות) שנשארות בבית עם הילדים‏1, כי "הן נכנעות לתכתיבים שוביניסטיים". אני מכירה את ההקשר ההיסטורי ואין צורך להזכיר לי שבמאה שעברה נשים היו מחויבות להישאר בבית, ונחשבו לאדם סוג ב'. אבל הריאקציה הלכה קצת חזק מדי, וכיום נראית לי קצת אנאכרוניסטית. אני חושבת שכיום אפשר להתקדם הלאה ולהביט על המשפחה כעל מערכת, ולאו דווקא כעל ניגוד אינטרסים בין אמא / אבא / ילדים. ולצאת מהגישה הילדותית שרואה "דיכוי מופנם" בכל בחירה אישית ללדת, להיניק או לגדל ילדים בעצמנו. ע"ע הטור האחרון בגלריה של "הארץ" על הפלות, שהזדעזע מזה שרק נשים יכולות ללדת (טוב, לא בדיוק, אבל זו הזעקה שעלתה מבין השורות. באסה).

‏1 וזו המקבילה הנשית בעיני ל"אלוף בטלות". אם גם כך המשכורת שלך כאם עובדת היא לא משהו, לפחות תמצאי עיסוק שאפשר לעשות מהבית, תרוויחי 2/3 ממה שהיית מרוויחה, אבל לא תוציאי הכל על מעון/מטפלת, ולא תקרעי את עצמך מילדייך בגיל רך.
זמן ומהות 568272
עדי סתיו • בתשובה לברקת יום ה', 14/4/2011, 21:15
אז יש לך ריין-צ'ק לכאפה מתי שתרצי בדיון הזה.

אני מרגיש די לא בנוח עם התגובה שלך, כי הרי ברור שאני לא לא-מסכים איתה. אבל מצד שני, כאילו, באמת, תראי, נו. מה עושים? כחברה, מה עושים? זו אפילו לא בעיה מגדרית, זה נובע ישירות מזה שיש ילדים, וצריך לטפל בהם, ויש שוק עבודה, שהוא תחרותי, ויש אדם אחד באמצע (גם אם הוא אחד מזוג, הוא עדיין אחד). זה נכון שאתן נולדתן עם רחם ובלוטות חלב‏1 ‏2, ולכן אתן נתקלות בזה בקו הראשון, אבל הקונפליקט הזה משפיע על כמעט כל אספקט בחיים של כולנו לכל אורכם.

בטח שאפשר לראות את המשפחה כמערכת אטומית ואוטונומית. אני פשוט לא רואה איך אפשר לקרוא זה "להתקדם הלאה". זו דווקא נראית לי כמו התפיסה המסורתית (לא שכשלעצמו זה רע). רובנו לא ביסקסואלים, ונוצרת חלוקת תפקידים במשפחה, וזו משפיעה, שוב, על כל תחומי החיים, עם כל החסרונות שנגררים מזה לגבי אפשרויות הבחירה האישית המצומצמות והעצמאות הכלכלית שכבר דיברנו עליהם במאמר‏3. אם המשפחה היא היחידה הבסיסית אז האינדיבידואל נחלש (ואם ב"מערכת" התכוונת למשהו אחר אז אני אשמח אם תסבירי).

יש לי בעיה עם המילה "דיכוי". זה עושה לי פריחה. השימוש בה בהקשר הזה ובדומים לו אפילו לא נראה לי דקדוקי: דיכוי ממה? יש כאן הנחה סמויה שיש איזה רצון אותנטי שכולנו יכולים להסכים עליו שמדוכא פה. בהקשר של ציפייה מנשים לקריירה שאפתנית את לא אמרת "דיכוי", אבל נדמה לי שהרחתי את ניחוחו המחניק בפתיל הזה. אז מה שיש לי להגיד, זה, אהה, היינו רוצים. אני מכיר כל־כך הרבה נשים משכילות ומוכשרות שעובדות מהבית או בעבודות בשעות גמישות או מופחתות, כולל כאלה שעוד אין להן ילדים בכלל. אני לא חושב שהלחץ החברתי על נשים לקריירה מתקרב בכלל ללחץ החברתי עליהן לטפל בילדים "כמו שצריך". וזה עוד בלי להזכיר בכלל את הלחץ על נשים שהחליטו שהן לא רוצות ילדים בכלל! ריאקציה ואנכרוניזם? הלוואי. אולי פשוט קשה מאוד להעלות סגנונות חיים אלטרנטיביים בלי שתשתמע מזה, באותה נשימה, ביקורת על סגנון החיים הנפוץ.

בקיצור – מה עושים? איך מספקים לכולם את מירב החופש לבחור את סגנון החיים שלהם, בהתחשב בזה ש50% מהאוכלוסיה יכולים תמיד לעבוד גם 14 שעות ביום אם ידחקו אותם אל הקיר?

‏1 אפילו אם נניח רגע בצד את היצר האימהי החזק יותר, לכאורה.
‏2 כבר הרבה שנים לא קראתי את הגלריה של "הארץ", אבל לפי ההמלצות שלך בינתיים, גם לא נראה לי שאחזור לזה.
‏3 ואני, אגב, די מבסוט מזה שאנחנו סוף-סוף מדברים על ההשלכות של הדינמיקה הזו, כי על אפליית־שכר של נשים כבר חפרנו מספיק.
זמן ומהות 568399
ברקת  (אתר) • בתשובה לעדי סתיו יום א', 17/4/2011, 10:50
סלח לי אם אשוב לכפכף פה במועד מאוחר יותר, בגלל כל מיני עניינים שהצטברו אצלי.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות