 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית כל אני רוצה לשבח את כותב המאמר על לשונו הבהירה וסגנונו המעניין. העולם בו אנו חיים כעת מעקר ומסרס את הרצון שלנו ליצור שינוי רדיקלי בחברה בה אנו חיים, נראה כי עודף המידע ועודף הפרשנויות מרפות את ידינו ואין לנו אלא לכתוב תגובה בת עשרות מילים לכל היותר לעיתון או לאינטרנט. נכון, ישנם מעטים שעדיין משתתפים בכל מיני פעילויות חברתיות מסוג זה או אחר אך לרוב זהו מיעוט סהרורי שנתפס למיתוסים של העולם הישן ודוחה את העולם שבו אנו חיים כיום. לעניות דעתי מהפיכה דומה למהפיכה הצרפתית או הקומוניסטית לא יכולה להתרחש בעידן הפוסטמודרני מהסיבה הפשוטה שהשכבות הנמוכות אינן שולטות במידע ובמדיה, מה גם שאנו חיים תחת עריצותה של הדמוקרטיה הקפיטלסטית והבירוקרטית ולכן אין באפשרותינו להחלץ ממנה אלא על ידי התעלמות מקיומה, אסקפיזם. השעה מאוחרת ולכן כוונותי אינן נהירות, אנסה להגיב מחר בהרחבה ביי |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם האיכרים הצרפתים היו מנותקים לחלוטין ממקורות השלטון של המדיה, ושל המלוכה בכלל. ובכל זאת, מהפכה אכן באה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כליל לא הבנתי בדיוק למה כוונתך בנסוח "מקורות השלטון של המדיה", ואם תרצה תבהיר. אעיר שלוש הערות קצרות: א. המדיה של המאה ה-18 (הדפוס נניח) אינה דומה למדיה של ימינו שמתאר בודריאר, ולכן אפשר שהיא פעלה אחרת וחוללה תהליכים היסטורים אחרים מאלו האפשריים בימינו או בעתיד הקרוב (ראה סרטי מדע בדיוני למיניהם שבהם האחיזה של המדיה בהמונים טוטלית). ב. אפשר (שאלה לוויכוח) לראות בפעולת המדיה האלקטרונית על ההמונים בימינו צורה של מנגנון שיעבוד לא אלים. האיכרים הצרפתיים של המאה ה-18 מעצם היותם מנותקים מהמדיה של תקופתם (תרבות הדפוס, נניח) גם לא היו יכולים עקרונית להיות משועבדים על ידה. ואכן השליטה בהם היתה באמצעות "המנגנונים האלימים" הגלויים לעין (צבא, משטרה וכו'). ג. לא האיכרים יזמו את המהפכה הצרפתית. המהפכה התחילה עם התקוממויות אצילים, ובשלבה המכריע נעשתה מהפכה של הבורגנים שהיו מעתה ואילך המרכיב הדומיננטי במהפכה. רק בשלב מאוחר יותר, ב-14 ביולי, עם נפילת הבסטיליה שסימלה את התפוררות המשטר הישן, פרצו התקוממויות בהיקף גדול גם בכפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר זה ראוי להזכיר את מנגנון השיעבור המרכזי של המאה ה-18: הכנסייה. וזהו כמובן מנגנון שהמשועבדים לו היו מרצון (לכאורה) ולא מתוקף אלימות כלשהי. הטלוויזיה היא איפוא הכנסייה של המאה העשרים, ואני לא אומר כאן שום דבר מקורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נבוך שראית לנכון להגיב בצורה כל כך מפורטת על הערת האגב שלי. אני מסכים עם יזהר, למטה, בכיוון ההפוך: הכנסיה באותה התקופה הייתה המדיה היחידה, מקור המידע היחיד, ולכן שימש כמו המדיה היותר מפוזרת של היום. ואיך אפשר לשכוח את השילוב המושלם של השניים, הטלאבנגליסטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא לגמרי מסכים. שנה שעברה קראתי ספר שכרגע נשתכח ממני שמו שתיאר את התפתחות העיתונות. בראשית דרכה, בעצם לא הייתה עיתונות - היו בתי דפוס שהדפיסו כל מיני סיפורים, פעמים רבות בצורת שיר, שטענו להיות אמיתיים ו"חדשים" (newes) - חלק מהסיפורים הללו היו לא יותר מאשר בדיחות, אגדות אורבניות (אגדות אגרריות?) וסתם שטויות, חלקם היו כתבים תיאולוגיים ("חדשות אמיתיות מעולם הגהינום!" הייתה כותרת אחת שהוזכרה שם), וחלקם היו, פחות או יותר, מה שאנחנו מגדירים כיום כחדשות. השליטה על בתי הדפוס הללו הייתה בידי הזעיר-בורגנים, ובעצם, עבור תשלום, יכול היה כל אדם להדפיס לעצמו "חדשות" ולהפיץ אותם. בשלב כלשהו בתי הדפוס החלו להפיץ בעצמם את ה"חדשות", ולא אחת קרה שחדשות מוצלחות במיוחד מוחזרו במשך שנים. אז מסתבר שבתחילת דרכה העיתונות הייתה לא כל-כך שונה מהאינטרנט בתחילת דרכו - מבוזרת לחלוטין. רק עם חלוף הזמן השתלטו גורמים כלכליים ריכוזיים יותר ויותר על מרבית המדיה, עד למצבנו כיום. אוף. מעצבן אותי שאי אפשר להוציא היסטוריה של ההשאלות מהספריה, הייתי יכול לברר איך קראו לספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Factual Fictions: The Origins of the English Novel/ L. Davis. ידעתי שיהיה לפנקס הזה שלי שימוש יום אחד.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטלאבנגליסטים הם דוגמה טובה להמחיש את נקודת הראות של בודריאר: הם מייצרים הדמיה של דת, מדובר בלא יותר מאשר עוד מופע ראווה טלוויזיוני. גם הרב עובדיה יוסף בשידורי הלוויין שלו עורך הדמיה של דת והמאמינים אינם אלא קהל צופים של "טוק-שואו". מדובר במופע הפועל לפי כללי השואו הטלוויזיוני, והאמירות משולחות הרסן של הרב נועדו לשעשע, להלהיב ולגרות יצרים. כשאמירות בוטות של הרב במופעיו הטלוויזיוניים מעוררות סערה ציבורית ממהרים הפוליטיקאים של ש"ס להסביר שבתרבות החילונית אין מבינים את הרב כהלכה. זו שטות, כמובן, שכן כל ילד יכול להבין מה אמר הרב בדיוק כשם שהוא יכול להבין את "החרצופים" או את יצפאן. טענת אנשי ש"ס שדברי הרב מוצאים מהקשרם נכונה, אולם לא במובן זה שהם מוצאים מהקשרם הדתי - אלא בכך שהם מוצאים מהקשרם כ"שואו טלוויזיוני". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון היקר, קראתי בעניין רב את הסקירה המרתקת שלך. אני לא יכול להתאפק ולהעיר הערה לשונית : מדיום היא צורת יחיד, מדיה היא צורת רבים, שהרי מדובר במילה הלטינית -medium - שצורת הרבים שלה היא media . לפיכך, אין לאמר "מדיה אלקטרונית" וכדומה. אפשר ורצוי לאמר אמצעי התקשורת האלקטרוניים וכדומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתן, הצדק, כמובן, איתך. אגב, הוא הדין באשר למושג ''סימולקרה'', שמקורו לטיני, והוא נזכר פעמים אחדות בחלקו השני של המאמר. ''סימולקרה'' היא צורת הרבים של ''סימולקרום''. גם בשימוש שעשיתי במילה זו לא הקפדתי על ההבדל בין צורת היחיד והרבים, אבל המאמר נכתב די מזמן, וכיום אני משתדל יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל אני מזדהה עם ההרהור אני לא חושבת שפשוטה הדרך למהפכה סוחפת וגדולת מימדים בעידן הפוסטמודרני עקב עודף המידע והפרשנויות, אני חושבת שלאתר את הגורם שכנגדו צריך להתקומם ע"מ לייצר שינוי בילבד יוביל לעומס על המערכת האינדיווידואלית :) מה שכן א, גם במהפחות הקודמות לא היתה ה"שיטה" בשליטת המעמדות הנמוכים שזו כמובן היתה הסיבה ותמיד תהיה הסיבה להתקוממות. דבר שני , רציתי לומר שמאחורי ה"מדיה" הזו שאנו דנים בה נמצאים האנשים שמשמנים את גלגליה ושבמידה ויש האדם המחפש להתקומם כנגדם הו יצתרך לקום , אבל אני חושבת שהקטע ה"טריקי" במדיה עליה ועל גרוגורתיה הסימולקרות הוא שאנחנו הגלגלים המשמנים את קיומה , האוגרים שמריצים את גלגליה , כן בתגובה לתגובה הראשונה האפשרות האינדיווידואלית לבחירה רחבה "יותר" של תגובות לכל נרטיב (והיותר במרחאות בגלל שהיותר הזה עדיין משועבד לתסריטים כתובים מראש מגוונים עד כמה שיהיו)( אוף אני שונאת לכתוב בסוגריים אני תמיד שוכחת מה רציתי להגיד אחרי) היא הטשטוש של גבולות המציאות vs מדיה שאנחנו יוצרים ושמקבע את עולם הדימויים המתוקשר כנקודת המוצא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |