בתשובה לדורון יערי, 07/06/00 14:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא טענתי כי המצב הקיים כיום אידאלי - נראה לי כי מהנתונים שהצגת עולה מסקנה דומה לטענתי כי יש להפחית (להעלים?) את משקל הבגרויות בשקלול רף הקבלה. באשר לרף ההישגים המוצע - אולי אני טועה, אך זכור לי משהו מעומעם בדבר היות מערכת הציונים האקדמית מבוססת פקטור באופן שהופך את ציון הסטודנט ללא בלתי-תלוי בציוני חבריו לספסל. פרט לכך, שנת לימודים עולה הרבה זמן וכסף, ואם בהגינות עסקינן, נראה לי לא הגון והגיוני לתת ביד המערכת כלים נוספים להוצאת סטודנטים משורותיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי על כך שבטכניון השיטה היא כזו שנותנים מבחנים שבהם נכשלים רוב התלמידים, ואז נותנים פקטור שניצר התפלגות נורמאלית יפה של ציונים. בת"א לעומת זאת אין לאף אחד בעיה עם להכשיל 70% מהניגשים למבחן. ניתן להעביר את דירוג הקושי בקבלה לחוגים לשנה השניה ללימודים בצורה כזו אדם שרוצה ללמוד פסיכולוגיה, ירשם לשנה הראשונה במדעי ההתנהגות, אם יעמוד בדרישות המעבר, ימשיך לשנה שניה. אם לא יוכל להמשיך בלימודים בתחום קרוב בעל דרישות קבלה נמוכות יותר כמו סוציולוגיה (הסיבה שבחרתי דווקא את הפסיכולוגיה כדוגמא היא משום שאדם הרוצה לעסוק בפסיכולוגיה עובר את הסינון האמיתי בעת ההרשמה לתואר השני) תוך ניצול הקרדיט האקדמי על הקורסים שבהם הצליח. רוצה ללמוד מדעי המחשב? התחל ללמוד שנה ראשונה מדעים מדויקים, בסוף השנה אם הצלחת לעמוד בדרישות תוכל להמשיך ולהוציא תואר במדעי המחשב. לא הצלחת לך תלמד מתמטיקה, או פיזיקה או הנדסה בלי להפסיד שנה. בצורה כזו הסינון נעשה ע"י בדיקת יכולת הסטודנט להצליח בלימודים אקדמיים בתחום שבו הוא רוצה ללמוד. לא עי בדיקת יכולתו להתרכז במהלך מבחן פסיכומטרי ולא מידת שקדנותו כתלמיד תיכון 7 שנים מוקדם יותר. בנוסף הקרדיט על הלימודים לא הולך לאיבוד אלא במקרה שבו אדם בחר בתחום שבו אין לו שום סיכוי להצליח או שהוא מתעקש ללמוד מקצוע שהוא מעבר ליכולתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בעיה קטנה עם ההצעה הזו. אני לומד תואר שני בירושלים במתימטיקה, וכבר היום אנחנו כורעים תחת העומס של תרגול מתימטי לשאר הפקולטה - בעיקר למדעי המחשב. תלמידי שנה ג' כבר משמשים כבודקי תרגילים. תוספת משמעותית של תלמידי שנה א' שלא תביא לגידול פרופורציונאלי בתלמידים מתקדמים יכולה להביא לקריסה של יכולתנו לתת שירות מינימאלי לתלמידים. לא ברור לי איך מתמודדים עם הבעיה בארה''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה הזו היא טכנית וניתן יהיה לפתור אותה אם ע"י העברת חלק מהנטל לסטודנטים לתואר ראשון (אין שום סיבה שסטודנט שנה ג לא יוכל לבדוק תרגילים של סטודנט שנה א, שהם מקור העומס העיקרי) או לסטודנטים מפקולטות אחרות (סטודנט לתואר שני במדעי המחשב יכול לבדוק תרגילי אינפי של סטודנט לתואר ראשון במדעי המחשב) או בודקים בשכר שאינם סטודנטים. בנוסף, ההנחה שמספר התלמידים יגדל באופן דרמטי היא לא בהכרח נכונה. חלק מהעומס על קורסי המתמטיקה של שנה א' נובע מכך שסטודנטים שנכשלים בקורסים חוזרים עליהם שוב ושוב כשהם יוצאים מתוך הנחה שאם הם הצליחו להתקבל למדעי המחשב, אז מגיע להם ללמוד מדעי המחשב אפילו אם הם לא מצליחים לקבל יותר מ 60 בבדידה אחרי 3 פעמים. בצורה הזו, סטודנט לא יתקבל לאף חוג לפני שיסיים את השנה הראשונה בסוף השנה הראשונה הסטודנט ידע אם הוא התקבל או לא ולאילו מסלולים. על סמך הידע הזה ועל סמך ההיכרות שלו עם הממסד האקדמי ותחומי הלימוד השונים, בחינה של היכולת וסיכויי ההצלחה שלו, הוא יוכל להחליט לאיזה כיוון להמשיך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |