הזכות לשם טוב 569392
האם מישהו יודע מדוע לא אוכפים - אף פעם - את חוק הסוב-יודיצה (סעיף 71 לחוק בתי המשפט)?
הזכות לשם טוב 569393
בגלל המעמד הרם של חופש הביטוי בשיטה המשפטית הישראלית.
וגם כי סעיף 71 (לאחר שתוקן בשנת 2002) דורש להוכיח שהפרסום נעשה "במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו". עבירות מטרה שקשורות בהתבטאויות קשה להוכיח.
הזכות לשם טוב 569398
לא נראה לי שחופש הביטוי בארץ נהנה ממעמד רם יותר מאשר בדמוקרטיות אחרות. ממש לא.

לגבי עניין המטרה, לפי סוב_יודיצה [ויקיפדיה], "לעניין סעיף קטן זה, "במטרה" - גם מתוך ראיה מראש את ההשפעה על ההליך או על תוצאותיו כאפשרות קרובה לודאי." - פרסום עדויות במקום בולט בעיתון בוודאי עומד בקריטריון הזה. אפילו בתי משפט כבר מתחו (במשפט דמיאניוק, ולהבדיל, גם במשפט הנשיקה של רמון) ביקורת קשה על המנעות הפרקליטות מלאכוף את החוק.

אני פשוט לא מבין מדוע מתייחסים בסלחנות למקרים של אנשים פרטיים ששמם הטוב נהרס על לא עוול בכפם, כאשר קיום ההליך המשפטי נגדם מנע מהם כל סיכוי לזכות בתביעת דיבה כנגד כלי תקשורת שהכפישו אותם.

ועכשיו לתיאוריית הקונספירציה: האם יש לרשות כלשהי אינטרס שהחוק לא ייאכף כדי שתוכל להדליף מידע משפטי לפי צרכיה?
569399
לא השוויתי לדמוקרטיות אחרות. אני לא מכירה את המשפט המשווה טוב מספיק.
הזכות לשם טוב 569465
במקרה של משפט דמיאניוק, לא רק שבית המשפט מתח ביקורת, אלא שהיועץ המשפטי לממשלה סירב לחקור את תלונתו של עורך הדין שפטל נגד העיתון ''ידיעות אחרונות'' ונגד הכתב נח קליגר. שפטל עתר לבג''ץ שהורה ליועמ''ש לפתוח בחקירה. בסוף החקירה הוגש כתב אישום נגד קליגר והוא אפילו הורשע בדין (וזה המקרה היחיד שאני יודע עליו).
הזכות לשם טוב 569467
וזה היה לפני תיקון החוק (הסעיף הקודם לא דרש מטרה, אם אני זוכרת נכון)
הזכות לשם טוב 569483
ההגיון שמאחרי עבירת סוב יודיצה חזק יותר במדינות בהן השיטה המשפטית מבוססת על מושבעים. אמנם גם שופטים הם בני אדם, אבל בהיותם מקצוענים הם מסוגלים לנטרל השפעות תיקשורתיות יותר ממה שגב' כהן מחדרה יכולה.
הזכות לשם טוב 569615
לא ברור לי ההבדל לכאורה בין מושבעים לשופטים בעניין הזה. האם הטענה הזו מגובה באופן אמפירי? האם שופטים עוברים הכשרה שיטתית יעילה כדי שלא יושפעו מהתקשורת? האם אפשר בכלל ללמד אדם להתעלם מאינפורמציה (עובדתית או רגשית) שהוא נחשף לה?

גיגול קצר העלה מחקר שפורסם בארה"ב ומצא שסיקור תקשורתי אינו משפיע על הסיכוי להרשעה, אלא על חומרת העונש.
אם נניח שגם בארץ המצב דומה, המסקנה היא שסיכויי הנאשם החף מפשע לצאת זכאי בדין אינם נפגעים מהסיקור התקשורתי. אבל האם מישהו בדק את ההשפעה על חייו של הזכאי בעקבות הפגיעה בשמו הטוב? וכיצד מגן החוק נגד אי צדק שכזה?
הזכות לשם טוב 569620
אין לי מושג אם יש גיבוי אמפירי לטענה, היא פשוט נראית לי סבירה. אולי אי אפשר ''ללמד אדם להתעלם מאינפורמציה'' אבל נראה לי שאפשר להגדיל את מודעותו להטיה אפשרית בעקבות האינפורמציה, ונראה לי שקל יותר לעשות זאת במקרה של שופט מקצוען מאשר במקרה של אדם מהרחוב. אבל אני מודה ש''נראה לי'' אינו נימוק חזק ואולי הייתי צריך לסייג את הודעתי המקורית.
הזכות לשם טוב 569841
עוד זווית על אותה שאלה: מדוע בחוק לשון הרע יש איזון בין הזכות לשם טוב לבין חופש הדיבור, אבל לא כך לגבי אי אכיפת חוק הסוב-יודיצה?

נדמה לי שחוק לשון הרע אינו עוזר כאן לנפגע, מפני שמפרסם המידע יכול לטעון "אמת דיברתי" תוך הסתמכות על העובדה שהוגש כתב אישום.
הזכות לשם טוב 569853
תשובה בשלוף, כי אף פעם לא חשבתי על ההשוואה בין השניים - סעיף הסוביודיצה מטרתו להגן על אינטרס ציבורי, וחוק איסור לשון הרע על זכות של הפרט.
הזכות לשם טוב 569921
מעניין. האם מתחבא כאן עקרון משפטי כלשהו? כלומר, האם לא ניתן להציב זכות פרטית מול זכות ציבורית?
הזכות לשם טוב 569951
לא בטוחה אם הבנתי את השאלה.
בחלוקה מאד גסה, מקובל לראות "זכות" כשייכת לפרט, ו"אינטרס" כשייך לציבור. בצורה סכמטית, האיזון בין זכות לזכות הוא איזון אופקי, ובין זכות לאינטרס - אנכי. זה עונה, פחות או יותר למה שהתכוונת?
הזכות לשם טוב 570175
כן, זה מעניין. אם כך, האם אפשר לשקלל את טובת הפרט מול טובת הציבור?
הזכות לשם טוב 570179
מה הכוונה? כמובן שכשמאזנים בין שני ערכים (ולא משנה אם מדובר בערך שהוא במעמד של זכות או של אינטרס) נותנים משקל לשני הצדדים. השאלה כמה משקל לכל אחד תלויה קונקרטית במצב. יש מבחנים למצבים שונים (סבירות גבוהה, מבחן הוודאות הקרובה, וכו') שפותחו בחקיקה ובפסיקה.
הזכות לשם טוב 570251
אם שני הצדדים נשקלים, אולי היה מן הראוי שגם בחוק בתי המשפט (סעיף הסוב-יודיצה) היה ניתן משקל לא רק לשמירה על תקינות ההליך השיפוטי, אלא גם על זכותו של הנאשם לשם טוב. נניח, אם המדובר באדם פרטי שאיננו איש ציבור, ובהתחשב בנטייה הידועה של המדיה להתייצב לצד התביעה כמעט בכל המקרים, האם ברירת המחדל לא צריכה להיות אי-פרסום עד תום ההליך? הרי לא לכל אחד (ובעיקר לא לנאשמים שידם אינה משגת לשכור ייצוג משפטי יוקרתי) יש את המודעות והאנרגיה להיאבק להוצאת צו איסור פרסום.

למשל, אם קרוב לוודאי שהפרסום יפגע קשות בפרנסתו ובמשפחתו של הנאשם, גם אם יוכח לבסוף שהוא זכאי - האם אין מקום למנוע (לפחות) פרסום פרטים מזהים אודותיו?
הזכות לשם טוב 570252
סעיף הסוביודיצה נועד לשמור על תקינות ההליך השיפוטי. על זכותו של הנאשם לשם טוב ולפרטיות מגנים סעיפים אחרים. כלומר, גם אם סעיף הסוביודיצה לא מכניס לשיקלול את השם הטוב והפרטיות, בסופו של דבר בהחלטה איזה הליכים יתקיימו בצורה חופשית וגלויה ובאילו ''יצמצמו פרסום'', כן נעשה השיקלול.

ברירת המחדל היא עקרון פומביות הדיון, בין השאר כדי להגן על הנאשם (אבל לא רק).
כדי לבקש להוציא צא''פ, לסגור דלתיים או לבקש חסיון על פרטים כאלה ואחרים לא צריך ייצוג משפטי יוקרתי. צריך ייצוג משפטי סביר. ברור שאם עוה''ד שלך טוב זכויותייך ישמרו טוב יותר. מצד שני, גם אם הרופא שלך טוב אתה תזכה לטיפול טוב יותר, ואם יש לך מורה טוב תזכה ללימודים טובים ומתאימים יותר.
הזכות לשם טוב 569421
כי גם הפרקליטות, המשטרה ובתי המשפט צריכים לעמוד מול ביקורת ציבורית.
הזכות לשם טוב 569612
והביקורת לא יכולה להדחות עד אחרי סיום המשפט?
הזכות לשם טוב 569618
כשמשפט מתנהל חודש אולי אפשר לדחות את הביקורת, שהוא מתנהל שנתיים (או 7), לא, כי ביקורת שנדחתה שנתיים פשוט תשכח ולא תישמע.

ולגביי הסדרי טיעון למשל, ביקורת צריכה להישמע בזמן אמיתי אחרת היא לא אפקטיבית.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים