בתשובה להאלמוני המזוהה, 02/05/11 20:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
העושה אחת מאלה יאשם ברצח ודינו – מאסר עולם ועונש זה בלבד: (1) גורם במזיד, במעשה או במחדל אסורים, למותו של אביו, אמו, סבו או סבתו; (2) גורם בכוונה תחילה למותו של אדם; (3) גורם במזיד למותו של אדם תוך ביצוע עבירה או תוך הכנות לביצועה או כדי להקל על ביצועה; (4) גורם למותו של אדם כשנעברה עבירה אחרת, כדי להבטיח לעצמו, או למי שהשתתף בביצוע אותה עבירה, בריחה או הימלטות מעונש. זה החוק. המחלוקת היא בדיוק על הפרשנות של המילים העמומות שבו. נניח לצורך הדיון שהם היו מטומטמים (ולא משנה כרגע מה הגורם לטמטום) ולא הבינו שהם יכולים להרוג אותו. האם אתה מסכים שבמקרה הזה מדובר על הריגה? אגב, העונש המרבי על אונס הוא 16 שנים. הרבה פחות מ"מאסר עולם". פחות גם מהעונש המרבי על הריגה. זו כבר קביעה של המחוקק. לגבי הנהג שנהג בשכרות: כאן כבר מדובר על עסקת טיעון. המשטרה פישלה בחקירה, והפרקליטות נאלצה להתפשר עם הנהג. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא, למיטב הבנתי זה ההבדל בין 2 ו 3. הם תקפו אותו וגרמו במזיד למותו, וזה לא משנה האם הכוונה שלהם היתה להרוג או לפצוע. סעיף 309 (שמוזכר בפסק הדין גם הוא) "כל אחד מן המקרים המנויים להלן יראו אדם כאילו גרם למותו של אדם אחר, אף אם מעשהו או מחדלו לא היו הגורם התכוף ולא היו הגורם היחיד למותו של האחר: (1) הסב נזק גופני המצריך טיפול רפואי או כירורגי והטיפול גרם למותו של הניזוק, ואין נפקא מינה אם הטיפול היה מוטעה ובלבד שנעשה בתום לב ובידיעה ובמיומנות רגילות, שאם לא נעשה כן – לא יראו את מסב הנזק כמי שגרם למותו של הניזוק;" וממשיך שלמעשה כמעט כל מוות שנגרם בעקיפין מהתקיפה מהווה גרימת מוות. הם גרמו למותו במזיד גם אם חשבו שזה לא יגרום למותו, ההזד הוא התקיפה, להבדיל ממישהו שגורם למוות בשוגג. אם אתה מוציא את זה, אתה מבטל חלק ניכר ממקרי הרצח בארץ. גם יגאל עמיר אמר שהוא רק רצה לעצור את רבין, אולי הוא לא הבין שרבין עלול למות מזה שיורים בו ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרשנות שלך לסעיף 3 מייתרת את המילים "תוך ביצוע עבירה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כמו שידידיה כתב. ב. אאמ"נ, סעיף 309 הוא סעיף כללי שמתייחס לגרימת מוות. הם גרמו למותו. המחלוקת בינך לבין השופט היא האם גרימת המוות הזו היא "רצח" או "הריגה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שידידיה העלה נקודה חשובה (לטעמי יתירות בחוק, אם כי אני צריך לחשוב על זה עוד קצת), אבל המחלוקת היא האם במזיד זו כוונה לפגוע (כשמתוך המעשים האדם הסביר יכול להסיק שהנ"ל עלול למות) או כוונה לרצוח. הלכה למעשה אני חושב שברור שבמקרים רבים אנשים הורשעו ברצח למרות שאין (ולא יכולה להיות) שום ראיה שהם רצו לרצוח. הדרישה לכוונה לרצוח היא לא סבירה, כי מי יכול לקבוע מה עבר לנאשם בראש בשעה שהוא ירה/דקר/הטמין מטען ? אולי זה הכל רק נסיון לפצוע או להעביר מסר ? לכן בית המשפט יכל להרשיע ברצח על סמך החוק הקיים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |