 |
במקום להסתבך עם רפורמות מקיפות, אפשר להתחיל עם דברים קטנים יותר שבוודאי יעשו את ההבדל. אני מתכוון למשל בהורדת רמת האטימות והרגשת העליונות של המורים.
למשל, למה אם ניגשים לבחינת בגרות אינטרנית אז צריכים בפעם הראשונה ציון מגן? צריכה להיות האפשרות לבחור האם רצונך בציון מגן או לא, אפשר אפילו לעשות שהבחירה תהיה בתחילת השנה שבה מתקיימת הבגרות. למה זו החלטה טובה? כי המורים אטומים, הם מורידים ציון אם הם לא אוהבים אותך, אם אתה לא עושה שיעורי בית כי אתה טוב מספיק להבין את החומר בלעדיהם, או אם הם נעלבים כי אתה עוסק בפעילות אחרת בזמן השיעור שאינה מפריעה למהלכו התקין. למה לך להידפק אם אתה יודע את החומר מספיק טוב? למה חייביים להענות לגחמות הפרטיות של כל מורה ומורה?
דבר נוסף, עניין של פטורים. למה לא ניתן לקבל פטור ממקצועות שהוכחת ידיעה מספקת? למשל, בבית ספרי הם רגילים לכך שמדי פעם מגיע תלמיד שיודע לתכנת, ולכן אפשר להוציא פטור אחרי מבחן. אבל כאשר ניסיתי להוציא פטור גם ממקצוע מערכות ספרתיות, מאמציי עלו בתוהו! בלתי אפשרי לא משנה מה עושים, וכך גם עבור כל המקצועות האחרים. למה?
מצאתי לנכון להביא גם את עמדת משרד החינוך בקשר לתלמידים שלומדים לתואר אקדמאי באוניברסיטה בזמן התיכון. כשנשאל משרד החינוך למה תלמידים כאלה צריכים ללמוד בכיתה את אותו המקצוע שלו הם עושים תואר, ולמה הם צריכים לעשות בגרות (שזה עוד ניחא), תגובת המשרד הייתה: "יופי לתלמידים, ככה יהיה להם יותר קל להבין את החומר בשיעורים."
אני לא חושב שאני צריך להסביר את טמטום התשובה. החומר ברמה האקדמאית עולה בעשרות מונים על החומר הנלמד בכיתה ומכסה אותו.
אם נתחיל בשינוי הגישות האלה, עלינו על הדרך הנכונה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש