בתשובה לאריק, 21/05/11 1:00
מוזיקאים בחופש 571489
הבנתי. מעניין.

נישאר חלוקים בעניין המצב הצודק או הראוי - אני לא מוצא נימוק נוסף. אבל אם נעבור למישור מה טוב למוזיקה, אני לא בטוח שניתוק מוחלט מהכסף יועיל לה. נכון שכסף ענק מוביל בעיקר לדברים לא טובים. אבל הדברים הכן טובים, אני חושד שהם ניזונים מכסף קטן ובינוני, ולא מלא-כסף או אנטי-כסף. מוזיקאים גדולים, בהכללה, יוצרים אולי מתוך אי-התחשבות בטעם הקהל הגדול, אבל אני חושב שרובם כן רוצים להישמע ולהתקבל על-ידי קהל כלשהו, ושזה גורם מניע קריטי ביצירתם. גם מוזיקאית שזועקת באופן האותנטי ביותר את מה שעל ליבה הפרטי, עושה זאת במחשבה על מישהו שמאזין, ומתוך התכוונות מסוימת אליו. ולכן המוזיקאים זקוקים למשוב, לדעת אם הם התקבלו ועד כמה. זה יכול לקרות גם לשיטתך, בדרכים שונות של מדידת פופולריות או האזנות (אגב, האם זה רצוי בעיניך?). אבל אני חושב שצריך גם שהאהבה של הקהל תתבטא בדרך מחייבת יותר מלעשות לייק, אחרת זה קצת תלוש. ואני חושש שאם לא יהיה פידבק-של-מחויבות, המוזיקה עלולה להתכנס לתוך בועות, וזה לא יהיה לה טוב.

יש תחום אחד במוזיקה שנמצא רבע הדרך לחזון שלך: המוזיקה האמנותית/קלאסית/קונצרטית בת זמננו. עד לפני עשר שנים הייתי חובב פעיל שלה, שהולך לקונצרטים וקונה מדי פעם דיסקים. (גם היום אני עדיין אוהב, אבל יותר בתיאוריה). הקהל של זה זעיר, והתקציבים הדלים הם כמעט לחלוטין ציבוריים. יש שם עדיין אלמנטים של כסף ופרנסה, אבל מי שמחליט למי ילך הכסף הוא ועדות, שמורכבות בעיקר מעמיתים (ובכל מקרה, המון פרנסה לא יוצאת להם מזה). הקהל שבא לקונצרטים בא באופן לא מאוד סלקטיבי. ומכירות הדיסקים... אין לי מושג כמה יש, אולי מספיק כדי שתהיה מובהקות סטטיסטית של מי נאהב יותר, אני לא בטוח (אני חושב שרבות מההקלטות נעשו במימון ציבורי, או ביוזמה פרטית ללא כוונות רווח).

ונעשו שם דברים רבים שאהבתי מאוד, וגם דברים רבים שלא; היכן שלא, חשדתי לעתים שהיעדר פידבק הכלכלי מצד קהל (של יותר מחמישה עמיתים) גורם לחופש יצירתי רב מדי ולאובדן דרך. גם היכן שכן, היתה לי תחושה של פול גז בניוטרל, ושל קושי של המוזיקה הזו ליצור חוויות עמוקות.

מצד אחד, אילו המוזיקה הזו היתה תלויה יותר ישירות בקהל, היא לא היתה נוצרת והיינו מפסידים. אבל אולי אותם מלחינים מוכשרים היו עושים דברים אחרים; אולי יותר טובים. אני יכול לדמיין די בקלות את הרוק, אילו היה מנותק מתמריצים כלכליים לפי חזונך, מתכנס לבועות-עמיתים סגורות כאלו, שבוודאי לא היו מוציאות ביטלס אבל גם לא דילן ולא חברים של נטאשה.

האם כסף הוא הדרך הטובה ביותר להעביר את מסר האהבה המחויבת מהמאזין למוזיקאי? אולי ללכת להופעה ולהפגין היסחפות זה יותר טוב, אבל לחלק מהמוזיקאים ולחלק מהמאזינים זה לא מתאים (ואגב, האם יש לך חזון כיצד לחלק את הזכות לקבל במה, ואת הזכות להיכנס להופעה?), והייתי רוצה דרך לעשות זאת גם למוזיקה מוקלטת. לי כסף דווקא נראה כדרך טובה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים