בתשובה לארז לנדוור, 22/05/11 11:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נאמר פה ש: השפה הערבית היומיומית המדוברת כיום בקרב הפלסטינים מגוונת מאוד וכוללת מספר רב של ניבים. כל הניבים משתייכים לענף המזרחי של הניבים הערביים, והם נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: ניבים דרום-סוריים שמדוברים בקרב הפלסטינים, ערביי ישראל והדרוזים, וניבים בדואיים, שמדוברים בקרב הבדואים... הוא שאמרתי. ואח"כ נאמר שהשירה, המוסיקה והקולנוע עוסקים בעיקר במאבק הפלסטיני. וגם את זה אמרתי. המטבח- דומה למטבחי הסביבה. הרקמה- לכל מחוז, ולכל חמולה רקמה עם פרטים יחודיים שלה. אך האם יש יחודית פלסטינית כללית? אותו דבר לגבי מלאכות יד אחרות- מה מבדיל עבודה צפון גלילית מעבודה דרום לבנונית, למשל? השאלה בעינה נשארת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
להזכירך: תרבותם של עמים רבים (ביחוד באירופה) התגבשה סביב המאבק הלאומי לשיחרור ולהגדרה עצמית. כך גם תרבות הישוב הציוני שהיתה לבסיס התרבות הישראלית. לכן גם אם זהו עיקרה של התרבות הפלסטינית, אין זה שולל את זהותם הלאומית אלא דווקא מחזק אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל עמי אירופה היו עוד גורמים של לאומיות נפרדת, מלבד המאבק הלאומי. דברים כמו שפה, מוסיקה ושאר האלמנטים שאין לפלסטינים. יתכן שאי קיום חמולות במדינות אירופה עזר לגבש זהות לאומית, לעומת האלמנט החמולתי החזק של הערבים, שבא על חשבון, והפריע לגבוש, זהות לאומית. אינני יודע, יבואו המומחים ויסבירו. אבל אי אפשר להתעלם מכך שהלאומיות האירופית אינה דומה למה שרואים אצל הפלסטינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלילה, אם כך, שלא נגיע איתם לשלום - זה ימוטט את זהותם הלאומית! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין אם נגיע איתם לשלום ובין אם לא, זה לא ימוטט את זהותם הלאומית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |