בתשובה לג'וד, 25/05/11 9:43
הייתי על טיסה 027 לניוארק 571929
אני לא מפקפק באפשרות שאכן מדובר היה בסכנה ברורה ומיידית.
הפקפוק שלי נובע כתוצאה מכותרות העיתונים שמרחו על עמודי השער ובלי להתבלבל (ובצבע אדום) ״ אימה בשחקים״ ו״פחד מוות בשמיים״ ומגוחך מכך, כל אותם אלה ששיתפו פעולה עם הצהובוניה הזו ותיארו את שעות החרדה שעברו עליהם; את התפילות והזעקות למרומים; התחושות הדביקות שחוויה זו חילצה מהם ושאר ממבו ג׳מבו רפובליקני שמקומו, הייתי רוצה לקוות, ברשת פוקס ניוז ושאר גופי תקשורת ניאו אוונגליסטיים.
ואני אחזור ואומר: זר, אם היה נקלע לטיסה, לא היה מצליח להבחין כי מתרחש בה איזהשהו אירוע חריג. טיסה רגילה לחלוטין, תורים רגילים בשירותים, ישראלים מחפשים מציאות בעגלות הדיוטי פרי, לחמניות מחוממות ומיץ תפוזים מקרטון...
הייתי על טיסה 027 לניוארק 571952
:-) אני יודעת, הבנתי אותך גם קודם, חשבתי אולי ש'הארץ' התעלה מעל הממבו הג'מבו הרפובליקאי ובדקתי, לא, גם שם מככב אותו יהודי, פלוני איציק זינגר, שהתראיין בכל הערוצים וסיפר שהדיילים ניסו לחלק אוכל כדי להרגיע אתכם, אבל אף אחד לא אכל.
הייתי על טיסה 027 לניוארק 571972
תופעה פסיכולוגית ידועה מתארת מצב בו אנשים שהיו במצב ״קרבה למוות״ אך כלל לא היו מודעים לסכנה בזמן התרחשותה, מפתחים תסמונות פוסט טראומטית לאחר שמובאת לידיעתם הסכנה בה נמצאו. זה לעיתים מגיע למצב בו האנשים מנסים לשחזר במציאות את הסיטואציה פעם אחר פעם בכדי שיוכלו ״לחוש אותה״ כפי שהיו אמורים. משהו שדומה לכאבי פנטום פסיכולוגיים.
אבל מה אני מלהג, זה בדיוק המצב התודעתי בו מצויים 80% אחוז מאזרחי המדינה בעשורים האחרונים.
הייתי על טיסה 027 לניוארק 571973
ולצערנו הרב גם ראש הממשלה הנוכחי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים