 |
לא זוכר מי היה שתיאר זאת לראשונה, אך קיים רעיון של "פירמידת אמפתיה" - לגבי מי אכפת לך? הפירמידה הזו תלויה בפירמידת הצרכים - ככל שיותר צרכים שלך מתמלאים, ככה יותר מפירמידת האמפתיה שלך "צפה" מעל לפני השטח.
זה הולך בערך ככה: בקצה של הפירמידה, זה את לבדך. אם אין לך שום דבר ושום צורך שלך אינו מסופק, את תעשי כל שביכולתך כדי להציל את עצמך ורק את עצמך. השלב הבא הוא המשפחה. בהנתן שהצורך "קיום החיים" מקבל מענה סביר, תוכלי לפנות ולסייע גם לחברי המשפחה (אפשר לפרק את השלב הזה למשפחה קרובה ומשפחה מורחבת ברמות הולכות וגדלות). לאחר מכן, ישנו השלב של הקבוצה החברתית (חברים, חברי השבט בחברות פרימיטיביות, ואחרי זה אפשר גם לכלול מכרים, בני עירך, ואזרחי מדינתך, בסדר יורד). קבוצה חברתית, כמובן, יכולה גם להיות בינלאומית בימינו, אבל לא נכנס לזה. השלב הבא, הוא לכלול את כלל בני האדם - אל השלב הזה תגיעי כשתהיי בטוחה בכך שמרבית צרכיך הביולוגיים, הבטחוניים והחברתיים מסופקים - אז תוכלי לפנות לדאוג לצרכיהם של כלל בני האדם.
השלב הבא אמור להגיע כאשר את מרגישה שצרכי כלל בני האדם הגיעו לכדי סיפוק - אז תוכלי לפנות לטפל בצרכיהן של חיות (בסדר יורד - פרימטים, יונקים, כלל החיות), ובסוף אולי אף תדאגי לזכויות הצמחים.
ברור כי לעיתים יש ערבוב בין שלבים - את הכלב שלך את כנראה תכללי בקבוצה החברתית שלך (או אולי אפילו במשפחה). המצב הקיים כיום, בו יש דאגה רבה לזכויות בעה"ח אבל לא כל-כך לבני אדם במדינות העולם השלישי הוא מצב קצת מוזר, לטעמי, שבו היה היפוך בין שני שלבים, או אולי חיתוך כלשהו שלהם - אחרי אזרחי המדינה שלי לא באים שאר בני האדם בעולם, אלא קודם כל בעלי החיים במדינה שלי. לי זאת נראית גישה מעוותת, אבל מי אני שאשפוט.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש