בתשובה לטווידלדי, 19/06/11 6:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סליחה תקלה, המשפט על 'האוריגינל' כנראה לא נכון, אבל בכל מקרה השינוי הזה נעשה כל-כך מזמן, שזה די מגוחך לקפוץ עליו אחרי 50 שנה כאילו יש פה משהו חדש. אפשר תמיד לרצות לשנות את הישן, אבל זה שינוי הישן ולא שימור הסטטוס-קוו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני סבורה שהדיסוננס אצל רוב המוחים הוא קוגניטיבי, ונובע מחוויה אישית. רק על עצמי לספר ידעתי: מאז שאני זוכרת, שמעתי את צירוף המילים "יזכור עם ישראל" נאמרים בקול טיקסי בשני ימים בשנה, דהיינו יום הזיכרון ויום השואה (ובמהלכם לרוב פעמיים, בערב ובבוקר שאחריו). המשפטים שבאו אחריהם נוסחו אולי בוריאציות שונות, אבל לא הפתיחה הנ"ל. כך זה היה בטקסי בית הספר, בטקסי התנועה, בטקסים בצבא, בטקסים ממלכתיים שבהם נכחתי, באלו ששודרו בטלוויזיה. כך פתח הקריין את דבריו מיד לאחר הצפירה ברדיו. אני אישית לא התרתחתי, רק חשתי אי נוחות כשקראתי את השינוי. גם אם היו משנים לי פתאום את "הא לחמא עניה" הייתי חשה כך. אני מניחה שעבור רבים "יזכור אלוהים" מהווה חידוש מבחינה זו. הטענה שאין בכך שום חידוש, שכך זה תמיד היה (או אפילו רק ב50 שנה האחרונות), מהווה שכתוב של ההיסטוריה ולכן היא מקוממת. מעבר לכך, דבריו של זחל בתגובה 570640 מסתדרים לי עם דברים ששמעתי מחוזרים בתשובה על ההבדל בין התפילה היהודית המסורתית לעילוי נשמת המת וההנצחה הציבורית הישראלית. הנוסח אולי נכתב בהשראת המסורת, אבל המשמעות היא שונה לחלוטין. ובמקרה הזה הנוסח של הרב גורן באמת מהווה שעטנז, לא לכאן ולא לכאן. האם תפיסה זו מוטעית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זהו, שלא בכל מקום זה היה ככה. מי ששינה, מסתבר, היה כל אלה ששמעת. ואז מגיע פתאום הקטע שבו מישהו מסתכל מה כתוב בפ"מ ואומר את זה, וכולם מתעצבנים 'מה הוא שינה'? אז זה לא הוא, זה את. ולהציג את זה אחרת, זה השכתוב. אז כאמור, זכותך לחשוב שהציבוריות (היהודית) הישראלית צריכה להתבטא באופן מסויים, ולדרוש לשנות. לגיטימי. זכותך גם לחשוב שאם מופיע 'יזכור א להים' זה מבטל את 'יזכור עם ישראל' הנוסף שבהמשך. אבל מה שאין זכותך לטעון הוא שאת באה בשם הסטטוס-קוו והקונצנזוס. את לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והאמת, שכל זה נראה לי בעיקר כמו מאבק אליטות. אליטה מסויימת, שגם היא לא הייתה מצייגת את כלל הציבור הישראלי, הייתה פעם מיוצגת היטב בצבא, ובהתאם לכך הטקסים נעו לכיוון אחד. עם צמצום כוחה של האליטה הנ''ל ועליית אליטה אחרת, דתית יותר (ומזרחית יותר, מסורתית יותר כשהיא לא דתית), הטקסים משתנים - לגמרי במקרה, בכיוון שדי מזמן היה בפ''מ. יותר משהמאבק הוא על הרגשות של כלל הציבור הישראלי, הוא על הייצוג של כל קבוצה - וכמו שאמר הטיימס על משבר סואץ, זה לא שהוא סימן את קריסתה של האימפריה הבריטית, אלא שהוא הכריח את הבריטים להבין שהאימפריה שלהם קרסה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |