נאו-שמרנות בשטחיותה. 573959
"לפי גישתו של סמית, ביסודה של כל לאומיות מודרנית מצוי גרעין אתני היסטורי שיש לו ממדים של המשכיות יחד עם יכולת של השתנות, והוא משמש בסיס לזהות הלאומית המודרנית גם אם הוא פתוח לקבוצות אחרות ורואה עצמו כחלק מסדר אוניברסלי המאורגן לפי חטיבות לאומיות. במלים אחרות: הלאומיות אינה רק המצאה מודרנית ואינה רק מכשיר בידי אינטרסים כלכליים וחברתיים אחרים. לפי סמית, התפישות האינסטרומנטליות השונות בחקר הלאומיות לא רק שאינן נכונות היסטורית - הן גם אינן מצליחות להסביר את עוצמתה של הלאומיות ויש בהן מידה לא קטנה של רדוקציה, כאילו הלאומיות היא ביטוי למשהו אחר (כלכלי או מעמדי). לפי גישתו, הלאומיות היא ביטוי לעצמה ושואבת את עוצמתה מכך שהיא מעוגנת בתודעות היסטוריות עמוקות של בני אדם. כמובן שאין הוא סבור כי היא נובעת מיסודות ביולוגיים של גזע ודם, אלא מתודעות אנושיות קונקרטיות, שהן תמיד פרי התפתחות היסטורית ופתוחות לשינוי, ולכן הבנת התפתחויות כלכליות וחברתיות היא חיונית. אך מי שמחפש את יסודותיה של הלאומיות בגורמים אחרים לעולם לא יבין את כוחה ועוצמתה. בזאת טעו הן המרקסיזם הקלאסי והן הליברליזם האינדיבידואליסטי."
כל זה נכון כמובן אבל אין זה אומר שהלאומיות היא המשך ישיר ומתבקש של השבטיות האתנית. הלאומיות נוצרת הרבה פעמים כתוצאה ממקריות (כמו בתגובה 571934) ונתמכת ע"י ריכוזיות מדינית כמו אנגליה, צרפת וספרד של ימי הרנסאנס, והמדינות שקמו במאה ה19. הדת משמשת כגורם מניפולטיבי במקרים כאלה כמו גם עבר משותף מדומיין ופולחן גיבורים. עצם העובדה שדברים אלה נקלטים בקרב ההמונים אכן מראה שיש להם בסיס אתני היסטורי אבל הם תלויי הקשר היסטורי ולא היו יכולים להתפתח בתנאים אחרים. כך למשל, הקטע מריצ'ארד השני
This royal throne of kings, this sceptred isle,
This earth of majesty, this seat of Mars,
This other Eden, demi-paradise,
This fortress built by Nature for herself
Against infection and the hand of war,
This happy breed of men, this little world,
This precious stone set in the silver sea,
Which serves it in the office of a wall
Or as a moat defensive to a house,
Against the envy of less happier lands,—
This blessed plot, this earth, this realm, this England.
לא היה יכול להיכתב לפני תקופתה של אליזבת הראשונה על הגאווה הלאומית המאפינת אותה ואנכרוניסטי לחלוטין לתקופה שאותה הוא מתאר.
תפיסה שטחית כזו לגבי ההיסטוריה אנחנו רואים גם כאן לגבי תולדות העם היהודי והציונות. אזכרת הס ומאציני מצביעה על השטחיות הזו מכיוון שההגות הליברלית של המאה ה19 היא יוצאת מן הכלל ואינה מעידה על תפיסת נבחרות במהלך כל ההיסטוריה. ואם נגענו באיחוד איטליה, ראוי להזכיר שכשגריבלדי ביצע את כיבוש דרום איטליה, מנהיגי הצפון לא ראו זאת בעין יפה. הם חששו שאיטליה תהפוך למדינה בעלת צביון ים תיכוני במקום הצביון המרכז אירופי שהם שאפו אליו (כפי שאכן קרה). איחודה של כל איטליה לא היתה דבר "טבעי" כפי שהיתה גורסת כל תפיסה שטחית.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים