 |
|
 |
||
|
||||
 |
דקה דומיה עם פטירתו של אורי דביר. שכל מה שנאמר עליו נכון. הייתי מתלמידיו באחד המחזורים הראשונים של החוג ללימודי א''י בבית ברל. יהי זכרו ברוך. אני מצד ההולכים ברגל. הולכים ומתגעגעים. עם הגיל העליות הולכות ונעשות קשות יותר, אך המדרונות הם המפחידים באמת.(העיניים, העיניים.) אח..הלילות ליד המדורה... מי יתנני לילות מלאי כוכבים בעיקול של אחד מואדיות הנגב בלילות הקיץ הבהירים. בהחלט יתכן שאצטרך, בכשול הרגליים, לעשות הסבה לטיולי אופניים. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |