בתשובה לטווידלדי, 04/07/11 14:05
פסיקת בגץ 574571
אני חושב שהיסוד הנפשי (ובו המניע) לפשע לא ניתן להפרדה מהמשפט. אמנם ברצח, להבדיל מעבירות אחרות, ישנה תוצאה חד ערכית לפשע, אך לא כך בפשעים אחרים, גם חמורים.
האם אתה תומך בענישה אחידה גם על עבירות אחרות או רק על רצח?
לטעמי ראוי דווקא להגדיל את שיקול הדעת של שופטים, ולצמצם את זכות העירעור. כך לא יצטרכו השופטים להתנמק עד זרא בפסקי הדין (עם עין אחת צופה קדימה לערעור) ויעילות בתי המשפט תגבר.
פסיקת בגץ 574573
בשביל זה יש לנו 'הריגה', ו'רצח באחריות מופחתת' ושאר קטגוריות. מן הרגע שאדם מורשע ברצח בזדון, בכוונה תחילה וללא סיבות מוצדקות מיוחדות להפחתה בעונש, מבחינתי פסק דין חמור אחד ראוי בהחלט.
פסיקת בגץ 574581
ואתה מצדד בענישה אחידה גם על עבירות נוספות או שרצח היא עבירה מיוחדת במינה?

ככל שאני מבין אין אצלנו לשופטים שיקול דעת להמיר את סעיף ההרשעה לסעיף קל יותר משיקולים הומאניים, ועליהם לקבוע אשם או זכאי באופן חף מכל רגש, ולעומת זאת בקביעת גזר הדין הם שוקלים גם את השיקולים הללו, כמו גם את ההשלכות הציבוריות של גזר הדין (כגון הרתעת פושעים עתידיים) ובעצם מביאים לידי ביטוי מסוים גם את נטית לבם.
וכאן מתחיל אגב שתופס את מירב נפח ההודעה-
לכן המערכת מאוד מתוסכלת כאשר היא נאלצת להתמודד עם פושעים אידאולוגיים כמו ואנונו ועמיר. לכאורה אין שום עונש שהיה מרתיע אותם מלבצע את מעשיהם. עמיר הרי אף היה מוכן למות תוך כדי נסיון הרצח. מצד שני באופן פרדוקסלי מדובר באנשים בעלי יושרה גבוהה במיוחד שניתן בהקצנה לשחררם על סמך הבטחה בהן צדק שלא ישובו לסורם. הם לא חיפשו לעצמם רווח אישי אלא חשבו שהם פועלים לטובת הכלל, ולכן עוצמת הענישה, מתוך שאינה מבטאת הרתעה או (יותר במקרה של ואנונו) ענישה לפי הספר, בעצם מבטאת את הזעזוע הציבורי מהמעשה, שנתפס בציבור כבגידה‏1.
דב מתרעם על ההתעמרות של המערכת ברוצח ראש הממשלה. אני משוכנע שהתעמרות הלא פחותה של המערכת במוסר סודות המדינה אינה נוגעת לו לקצה הציפורן.
זה משום שמבחינתו של דב ואנונו בוגד ועמיר לא. ודאי ישנם אחרים המשוכנעים שעמיר בוגד (ולכן "מגיע לו") וואנונו לא, ועוד אחרים שמרגישים ששניהם בוגדים.
אני מאמין שעלינו לשמור גם על זכויות האדם של "בוגדים". הכי קל והכי טבעי לגזול את זכויות האדם של אלו, ולשכוח שהם בני אדם. שמירה על זכויותיהם היא לטעמי המבחן לנאורות של החברה.

1 כמובן שלא מדובר בכל הציבור אלא בחלק הציבור שאינו מסכים עם המעשה או למצער עם האידיאולוגיה שמאחוריו. הרי פושעים אידאולוגיים לא מחזיקים בדעותיהם לבד. חייב להיות ציבור שמסכים עם המניעים שלהם, גם אם לעולם לא היה מבצע את הפשע בעצמו.
פסיקת בגץ 574585
רצח היא עברה מיוחדת במינה. ייתכן שאצדד גם בענישה אחידה על עברות אחרות, אבל אני צריך דוגמאות קונקרטיות. עונשי מינימום - מוצדק, אבל השאלה אם חכם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים