בתשובה לתשע נשמות, 14/07/11 22:13
אבל למה יום שישי הוא רק חצי יום? 575522
זה כי אנחנו מניחים שכן יש קורבן.
אבל למה יום שישי הוא רק חצי יום? 575526
מה לגבי חוקים חיוביים, כמו החובה לעזור לקרבן תאונה?
מה איתם? 575528
מה איתם? 575529
אי עזרה איננה היזק ועדיין החוק מחייבני.
מה איתם? 575531
אפשר לראות אותה כהיזק במחדל. ובכל מקרה - יש קורבן.
אגב, באמת הייתה ביקורת על החוק הזה, ועד כמה שאני יודעת לא נוטים לפנות אליו אלא במקרי קיצון (ואני לא יכולה לזכור כרגע מקרה כזה).‏1

1שזה לא מצביע על כלום פרט לכך שאני לא מכירה מספיק את החוק הזה או את היישום שלו.
אבל למה יום שישי הוא רק חצי יום? 575527
עם קורקבן.
אבל למה יום שישי הוא רק חצי יום? 575544
למה אנחנו מניחים את זה? אם X עני והוא רוצה לפתור את בעיותיו בתרומת אחת מכליותיו ו-Y חולה ויש לו המון כסף, מתוקף מה אנחנו מחליטים ש-X הוא קרבן למרות העובדה שהוא עושה את זה מרצון ובדעה צלולה? ואם אני יודע שלפי חוק מגיעים לי דמי הבראה ובכל זאת אני רוצה לעבוד אצל מי שלא משלם אותם כי זה עדיף לי מאבטלה אז איך אני קרבן? את מעסיקה במקרה עוזרת? אם כן, אולי יצא לך להתקל בקושי שבמציאת עוזרת שמוכנה שתשלמי עליה דמי בטוח לאומי. אני נאלצתי לפסול כמה עוזרות עם המלצות מצוינות כי הן לא היו מוכנות לזה. אז מה, הן רוצות להיות קרבנות שלי?
אבל למה יום שישי הוא רק חצי יום? 575545
יש לי הרגשה שזו תחילתו של דיון תש''חיסטי נוסף, וממש לא מעניין אותי להשתתף באחד. תסלח לי שאני פורשת כאן. ולא, אני לא מעסיקה עוזרת. מנקה את הלכלוך שלי בעצמי.
אבל למה יום שישי הוא רק חצי יום? 575549
לא, זה לא דיון תש"חיסטי. אני מנסה להראות שאנחנו אוסרים על דברים כאלה כדי לממש את ערכי החברה ולא כי אנחנו מאמינים שאחד הצדדים הוא בהכרח קרבן. אנחנו לא רוצים חברה שבה יש מכירת איברים. אנחנו לא רוצים חברה שבה יש העסקה בתנאים שהם מתחת רף מסוים, וכן הלאה. העובדה שבכל אחד מהמקרים האלה יש לא מעט מצבים שבהם שני הצדדים לטרנסאקציה דווקא יכלו לצאת מרוצים לא רלבנטית; אנחנו מעונינים באופי החברה ולא ברווחה המיידית של יחיד זה או אחר.
אבל למה יום שישי הוא רק חצי יום? 575552
הבנתי.
אני לא רואה סיבה להתווכח עם זה (אפילו שאני יכולה!)
אבל למה יום שישי הוא רק חצי יום? 575587
לפני זמן מה האזנתי לשיחה מעניינת (אך מיגעת) העוסקת בשאלה זו.

Mike Munger of Duke University talks with EconTalk host Russ Roberts about the psychology, sociology, and economics of buying and selling. Why are different transactions that seemingly make both parties better off frowned on and often made illegal? In theory, all voluntary transactions should make both parties better off. But Munger argues that some transactions are more voluntary than others. Munger lists the attributes of a truly voluntary transaction, what he calls a euvoluntary transaction and argues that when transactions are not euvoluntary, they may be outlawed or seen as immoral. Related issues that are discussed include price gouging after a natural disaster, blackmail, sales of human organs, and the employment of low-wage workers.

האורח חושב שהחלופות העומדות בפני הצדדים לעיסקה, Best alternative to a negotiated agreement [Wikipedia], קובעות את התיחסתנו המוסרית למידת ההוגנות שלה. ככל שיש אי שיוויון בחלופות, כלומר אחד הצדדים נואש והאחר לא, אנו סולדים מהעיסקה. >
אבל למה יום שישי הוא רק חצי יום? 575649
ומה אם שני הצדדים נואשים? אחד זקוק לכליה, אחרת חייו אינם חיים, והשני זקוק לכסף באותה מדה?
אבל למה יום שישי הוא רק חצי יום? 575732
אם שני הצדדים נואשים, אז לפי התאוריה של האורח המלומד, העיסקה הוגנת בעיני הציבור. התרשמתי לפי מיטב זיכרוני, ששני המשתתפים חולקים על דעת הציבור, ולפי שיפוטם הערכי כל עיסקה שנעשית מרצון חופשית הוגנת, ולפי שיפוטם הכלכלי גם מועילה.

נתבונן באדם התועה במדבר וגווע בצמא. לידו עוצרת משאית עמוסה בבקבוקי מיים, והנהג מציע לתועה כוס מיים אחת תמורת מחצית רכושו של התועה. גם אם התועה רוכש את המיים מרצונו החופשי ומציל את חייו, העיסקה לא נעשתה מתוך רצון חופשי אמיתי, מפני שהחלופה של התועה הייתה לבחור במוות, ולכן "לא הייתה לו ברירה". הנהג לעומתו לא ממש זקוק לעיסקה, ולכן התועה משלם מחיר גבוה מאוד ומקבל תמורה שנחשבת בדרך כלל קלת ערך. הנהג מנצל את מצבו הנואש של התועה כדי "לנצל" אותו.

עכשיו נניח שהתועה נפגש בתועה אחר... ברשותו של זה לא משאית מיים, אלא מימיה אחת. בעל המימיה מציע עיסקה דומה: מחצית כמות המיים שלו תמורת מחצית מרכושו של התועה חסר המימיה. במקרה זה שניהם נואשים, שניהם בסכנת חיים, ושניהם משלמים מחיר גבוה יחסית למצבם. בעל המימיה מסכן את חייו, והתועה חסר המימיה משלם במחצית רכושו. אני חושב שבמקרה זה העיסקה תחשב סבירה.

אם לעומת זה בעל המימיה עני מרוד, והתועה הצמא שלנו רוכש את מחציתה בפרוטות, הגלגל מתהפך. המדבר מלא בתועים עניים בעלי מימיות, ואם העיסקה לא תתבצע הצמא יוכל לרכוש חצי מימיה בפרוטות מעני אחר. לעומתו בעל המימיה זקוק באופן נואש לפרוטות כדי להאכיל את ילדיו הרעבים (או לקנות אייפון), לכן "אין לו ברירה", ולכן התועה הצמא "מנצל" את בעל המימיה.

תורם הכליה דומה (כפי שכמובן כבר הבנת) לבעל המימיה. אם היה מקובל שהתשלום תמורת תרומת כליה יהיה בסדר גודל של מחצית רכוש של אדם ממוצע, אני משער שיחסנו לעיסקות מסוג זה היה משתנה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים