בתשובה לדי לה, 29/07/11 11:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מכוערת כמו הלילה. אני יכול. אבל אני לא מנהל דו-שיח עם היופי הזה. תנאי הכרחי להתפעמות, לדעתי, הוא הסתכלות מבחוץ, ממרחק. אמנם יצא לי להיתקל באנשים שמתפעמים מעצמם, אבל גם אז, המנגנון הוא שהם מסתכלים על עצמם ''מבחוץ'' ותופסים עמדה דמיונית של מתבונן. לחלופין, אני יכול לנהל שיחה עם בת-זוג כאדם ולא כאובייקט להתבוננות אסתטית, אם כי לפי פרקי אבות לא מומלץ להרבות בעניין הזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רק עכשיו השתכנעתי סופית ש"יהונתן אורן" איננו שמך האמתי... (או שאין לך בת זוג, כמובן):) ואינני מבינה מנין הגיע הרעיון שהלילה הוא מכוער. יש לילות יפים להפליא, לדעתי. לי נראה שאפשר בהחלט להתפעם מדברים שאתה בדו שיח איתם, אם כי זה דורש אולי בטחון עצמי רב - בעיקר בטחון שזה מגיע לך. ואם אינך מדקדק בהלכות פרקי אבות אתה יכל לנהל שיחה עם בת זוג כאדם בו בזמן שאתה מתפעם מיופיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא יודעת לקרוא. אני בהחלט יכול, תוך כדי שיחה, להתפעם מהדרך שבה שיערה צונח על מצחה ויוצר תמונה נערית אה-לה ציור של התנועה הרומנטית של המאה ה-19. אני יכול אפילו לספר לה על ההתפעמות שלי, אם בא לי. אבל כיצד אני יכול לנהל דיאלוג עם היופי? אני יכול לשוחח איתה, אבל הבחורה לא זהה למראה החיצוני שלה. ועם המראה החיצוני לבדו אני לא יכול לשוחח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד.ה לורנס כבר ניסח את זה ב"מר נון" - הגיבור מתרעם על שהוא לא יכול להביט באהובתו באופן פשוט, בלי להתרגש מיופייה. אבל המספר אומר עליו (ציטוט חופשי): שוטה שבעולם, הוא בכלל צריך להודות על זה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |