בתשובה לימני מתוסכל, 22/08/11 22:03
אני תוהה ... 579611
כדי לקבל קצת פרופורציות לגבי האיזונים שיש בחוק צריך לזכור שהחוק לא בא רק לשרת נושים "פרטיים" כמו איזי. יש גם נושים "מסחריים" כמו הבנקים. בנק מלווה כסף. חלק מסוים מהלווים לא מצליח להחזיר את הכסף. הבנק מעוניין להחזיר את הכסף ביעילות מרבית. היתר יירשם כחובות אבודים. אם החייב לא שם לב במקרה לסיפור: לא נורא. אם הוא במקרה נתן מתנה לבנו: אופס.
אני תוהה ... 579620
ראשית, לכן דיברתי על נכסים בעלי ערך ניכר.
שנית, לא ניתי להגדיר במדויק את החזקה. יש בהחלט צורך להגיד ראותה במדויק, כולל את החריגים לה.
שלישית, הבאתי את ענין אכיפת החיובים כדוגמא בלבד. אני עומד על דעתי, שהעקרונות העומדים בבסיס השיטה המשפטית, בעיקר (אך לא רק) בכל הנוגע לסדרי דין ולראיות (לפחות חלקם), מיושנים ושגויים ולכן במקרים רבים מדי אינם מגלים את האמת וכתוצאה מכך גורמים עוול ואי-צדק.
אני תוהה ... 579650
אבל לפעמים אתה *באמת* נותן את הדירה מתנה לבן החייל. אולי אם יוכח שהמתנה ניתנה אחרי החוב היא לא חוקית, אבל מה אם הוא עשה זאת לפני?

היית רוצה שאחרי שקנית את האוטו מדוד שלך יבוא שוטר וייקח אותו חזרה "כן, כן, לא ידעת שהוא מפגר שנים בתשלומי המשכנתא. קודם תן את האוטו ואז ספר לשופט".
אני תוהה ... 579662
אני לא ממש רוצה לפתח את הנושא.
כפי שאמרתי, הגדרתה המדויקת של החזקה שעליה דברתי ועל החיריגים לה טעונה מחשבה ודיון מעמיקים יותר.
אעיר בכל זאת לגבי דבריך:
א. השאלה אם מתן דירה לבן החייל במתנה היא אמיתית או פיקטיבית (הברחת נכסים) תלויה בנסיבות. לדוגמא, בלתי סביר שהורה יתן לבנו החייל דירה במתנה, כשזו דירתו היחידה. ועוד יותר בלתי סביר שיעשה זאת, אם באותה עת ההורה היה שקוע בחובות. ועו דיותר בלתי סביר, אם ההורה ממשיך להתגורר בדירה ולשלם את הוצאות החזקתה. מכל מקום, יש לאפשר לבן החייל להוכיח, כי הוריו נתנו לו את הדירה במתנה באמת.
ב. בנסיבות ובהגבלות מסויימות, יש להעדיף את הנושה על פני הבן החייל, גם כשהוריו נתנו לו את הדירה במתנה באמת.
ג. לגבי האוטו - אתה מדבר על קנייה (שגם לדעתי צריכה להיות מוגנת), ולא על מתנה.

אבל, כאמור, אני לא רוצה לפתח כאן את הנושא ורק הצבעתי באופן כללי על תפיסות מיושנות של המשפט ועל דוגמא לשינויים הנדרשים.
אני תוהה ... 579664
ההבחנה בין קניה למתנה מטושטשת. השוטר המשופם יגיד: "קליאו חדשה ב-‏100,000? פחח, היא שווה 120,000, את שלי מכרתי ביותר והיא במצב גרוע יותר, אתה חושב שאני לא רואה את הקומבינה? תשלים מהר לנושה"

והעניין הוא שאני אפילו לא רוצה לנסות להוכיח שבאמת קניתי במחיר ראוי, או קיבלתי מתנה מהדוד, וזו לא דרך להתחמק ממס. מה ששלי שלי, וזהו. הנושה היה צריך לחשוב על זה שדודי אינו אמין בעת נתינת ההלוואה (שהוא מקבל עליה ריבית), אני לא צריך לפחד מזה. לא הוגן אפילו לגרור אותי לבית המשפט.
אני תוהה ... 579667
מה ששלי, שלי.
מה אם הקונה רכוש גנוב?
אני תוהה ... 579668
צ.ל.
מה אם הקונה קנה רכוש גנוב?
אני תוהה ... 579682
אז אם ככה החוק של הימני לא עוזר. האבא ימכור לבנו החייל את הדירה בשקל תשעים, ומה ששלי שלי.

זה בדיוק מה שאני אומר, העקרון הוא ''מה ששלי - שלי''. זה אכן פותח פתח למניפולציות אבל אין מה לעשות.
אני תוהה ... 579685
החוק יודע כבר היום להצביע על עסקאות מסוימות כבלתי קבילות לצרכי מיסוי, כך שלא צריכים מהפכה חוקתית כדי להחיל את המנגנון הזה לצורך גביית חובות אזרחיים.
אני תוהה ... 579689
תוכל לתת דוגמא? נראה לי שזה חוק חריג, והרבה יותר קליל מההצעה של הימני.
אני תוהה ... 579692
זו בדיוק הבעיה. שהחוק מוגבל כיום לדיני מיסוי (ודיני פשיטת רגל, אם כבר).
לדעתי, יש להחיל אותו (ובדרך חכמה ועדכנית) גם על דיני אכיפת חיובים (ודינים נוספים).
אני תוהה ... 579674
מה ששלי - שלי.
אבל זו בדיוק השאלה שיש להכריע בה.
אם זה שלך - אין בעיה.
אבל אם זה לא שלך (כלומר שהיית שותף לקנוניה להברחת נכסים) - תסכים איתי שזה לא שלך, אלא של החייב.
אגב, ההבחנה בין מתנה לקנייה מטושטשת רק בקצוות (כלומר, רק במקרים בהם משולמת תמורה, אלא שהיא לא מלאה).
האם אתה מסכים להחיל את העיקרון במקרים שאינם בקצוות (כלומר, שבהם לא שולמה שום תמורה)?
אבל, כאמור, אני לא רוצה לפתח את הנושא.
הנושא של הברחת נכסים ע"י חייב כדרך להתחמק מתשלום חובו הינו רק אחד הנושאים הטעונים בחינה והסדרה מחדש.
כל מה שאני טוען הוא, שיש לבחון מחדש את כל העקרונות עליהם מבוסס המשפט כיום ולעדכן/להתאים אותם למציאות הנוכחית, שהשתנתה מאד קביעת תפיסות היסוד, שעליהן מושתת המשפט הנוכחי (הן המהותי והן הפרוצדוראלי).
למשפט יש חשיבות מכרעת בעיצוב אופי החברה ודפוסי התנהגות של הפרטים, החברות וגופי הממשל ומכאן הצורך החיוני לעדכן אותו תמיד, ובמהירות.
אני תוהה ... 579868
לא רק עוול ואי-צדק גורמים עקרונות משפטים ודרכי פעולה מיושנים ובלתי עדכניים, אלא גם נזק של ממש למדינה.
שוב, בלי לפתח את הנושא, אציין הסדרים לקויים בשני תחומים, אשר ממש מעודדים תפקוד לקוי של עובדי ציבור:
האחד, החסינות הרחבה מדי (למעשה - מוחלטת) של שופטים ורשמי ההוצאה לפועל.
השני, הכללים ביחס לאפשרות להגיש תביעה אישית נגד עובד ציבור, ועוד יותר מכך - הכללים בנוגע לחלוקת חיוב שנפסק לטובת תובע שתבע את המדינה, בין המדינה לעובד הציבור שמעשהו/מחדלו הרשלני או הבלתי חוקי גרם לחיוב שנפסק נגד המדינה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים