בתשובה לארז לנדוור, 23/08/11 13:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מטענתך משתמע שלפלסטינים אין על מה להסתמך כאשר הם מדברים על פליטים. מכל מקום מלחמת העצמאות הגיעה גם הגיעה אל יהודה ושומרון אלא שאותו שלב מאוחר של המלחמה פסק בן גוריון כמדומני בניגוד לדעותיהם של יגאל אלון ומשה דיין שבאותה נקודה יש לעצור ולא לנסות לתפוס את המרובה. הוא סבר כי ייתכן שהעולם לא יכבד את ההישגים של מלחמת העצמאות ולא יכיר בהם- אם הישראלים יגזימו, וגם סבר כי בכך שיימנע מכיבוש יהודה ושומרון יוכל להשיג שלום עם עבדאללה מלך ירדן ולפתוח פתח ליחסי שלום עם העולם הערבי. יש המאמינים שההחלטה להניח ליהודה ושומרון הייתה טעות, והשאר היסטוריה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם כל הערבים שהתגוררו בתחומי הקו הירוק היו נשארים במקומם, עדיין היו כאן פחות ערבים מחברון, שכם, רמאללה, מזרח ירושלים ושאר ערי הגדה וכפריה. בן-גוריון נהג בתבונה כי ידע שישראל לא תוכל להכיל את ערביי הגדה גם עם עלייה מוגברת. רובם של יורשיו לא נהגו בתבונה כזאת וזה המקור לבוץ שבו אנחנו נמצאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספרית, כבודו טועה - גם אם נזכיר שערביי המשולש היו בסוף מלחמת העצמאות מחוץ למדינה היהודית. בהתחשב בכך שלפי המניין המקובל ב-1949 פלוס-מינוס מחצית מהפלסטינים היו פליטים, ואולי קצת יותר ממחצית, אפשר בזהירות לסבור שזה אומר שלפני שהם היו פליטים הם לא היו פליטים. ולפי ההשערה מרחיקת הלכת הזו, אפשר לנחש שהם ברחו או גורשו* ממקומות שבהם, אפעס, שכנה המדינה היהודית בסוף המלחמה. *לטובת כמה מקוראינו הקבועים באייל: לצורך הדיון נניח שכל מי שברח גם גורש, ואפילו מי שלא ברח ולא גורש - גורש. אפשר לחזור לעניין? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |