 |
|
 |
||
|
||||
 |
סברה ושתילה היה טבח של פלסטינים ע"י נוצרים. נשארנו עם כפר קאסם, ודיר יאסין. מה יש לך להוסיף לזה, במקום שלוש הנקודות הנוחות מאוד שלך? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טבח של פלסטינים ע''י נוצרים בחסות צה''ל ובידיעתו (ובמעורבו הפעילה, אם כי הפסיבית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.מה זה מעורבות פעילה, אם כי פסיבית? 2. מי לדעתך אשם יותר, ההולנדים בסרברניצה, או הישראלים בסברה ושתילה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אבטחת הרוצחים המארונים ללא השתתפות בטבח בפועל. 2. כל ההשוואות האלה באמת לא לענין. ברור שבמידה שווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. איך אבטחו השראלים את המרונים? 2. ההשוואה היא מאוד לעניין. והנה למה: בסרברניצה הכוח ההולנדי הכריז על מקלט בטוח בחסות האו"ם, ודרש מכל מי שנכנס לשם למסור את נשקו, בטענה שהם, ההולנדים, יגנו על החוסים במקלט. כשהסרבים הגיעו, המוסלמים עמדו מולם נטולי נשק, והאו"ם לא הגן עליהם, גם לא על אלה שברחו מהעיר אל מוצב האו"ם והתדפקו לשווא על השער. לכן ההולנדים אשמים ממש במות שבעת אלפים מוסלמים. לעומת זאת, צה"ל לא שלל נשק מאחד הצדדים בהבטחת חסות, ואז נתן לאויביהם לטבוח בהם. והנה הדבר המפתיע: אם תשאל מישהו, בארץ וגם בחו"ל, מה זה סברה ושתילה, יגידו לך שזה טבח שהישראלים בצעו בפלסטינים. אם תשאל על סרברניצה, אף אדם לא יגיד שזה טבח שההולנדים בצעו במוסלמים. ונשאלת השאלה- למה? ומושבת התשובה- כי אצלך, ואצל עוד נשמות טובות מהזן הליברלי, ישראל תמיד אשמה. ורק ישראל אשמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. חיילי צה"ל איבטחו את הפלנגות מחוץ למחנות הפליטים וירו זרנוקים להאיר להם את השטח. 2. על סמך 1, צה"ל היה פעיל ומעורב בטבח לא פחות מההולנדים בסרברניצה. התיאור שלך כאילו הפלנגות נלחמו אך ורק אויבים חמושים הוא מאוד שיקרי, כי נעשה טבח גם בנשים וילדים. אני לא מכיר את הטענה שישראל טבחה בסברה ושתילה (אם כי היא היתה מעורבת וידיה אינן נקיות). אני מכיר את האמירה המתחסדת שערבים רצחו ערבים ומאשימים אותנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מכיר את הטענה שישראל היא הצד הטובח? תסתכל פה למעלה בפתיל, בתגובתו של האייל שעבר חינוך מחדש. והוא לא לבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מאוד רלוונטי. בעולם הנוצרי היהודים גם הרגו את ישו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אנצל זאת כדי לציין שהמספרים אפס ואפס שהבאתי מתייחסים לפעילות צבאית ישראלית בשטחים מאז הוחל שם השלטון הצבאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החזרה שלך על האפס-אפס הזה היא למטה מכבודך. צה''ל ביצע הרג רחב הקף בכמה וכמה מקרים ביו''ש. למשל, במהלך המהומות שפרצו לאחר המעשה שעשה גולדשטיין באמצעות נשק צה''לי תקני. השאלה האם לקרוא לזה ''טבח'' היא בעיקר אידאלוגית או סמנטית, ולא עובדתית. אם יש לך טענה כאילו שלטון צבאי ישראלי טוב לעומת שלטון צבאי ערבי, חבל להרחיב אותה בטענות מספריות שגויות בעליל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טבח בדרך-כלל מתייחס להרג מכוון של אזרחים (או חיילים שהניחו את נשקם וכו') במצב בו ההרג איננו מיועד למנוע סכנת חיים של כוחות צבאיים ואותם כוחות מנסים במכוון להרוג אזרחים. אני בספק אם 9 ההרוגים במהומות לאחר הטבח שביצע גולדשטיין בחברון יכולים להיחשב, בלי באמת הטיה אידיאולוגית רצינית, ל'טבח'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהתנסחתי באופן די ברור, וטרם הובא נתון סותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנסחת באופן ברור וכתבת: "ממשל צבאי ישראלי - אפס מעשי אונס, אפס מעשי טבח, גם לאחר שכאלו חוזרים ונשנים מן הצד הנשלט במשך עשרות שנים" אחרי מספר דוגמאות נגד הבהרת שאתה לא מעוניין במשטר הצבאי הישראלי שהיה קיים בין 1948 ו1966, אולי בגלל ששם יש מעשי טבח ואונס מתועדים. על הטבח שהתרחש בסברה ושתילה בחסות הכוחות הישאלים לא הגבת למיטב זכרוני. קיימים מעשי נקם מתועדים של חיילי צה"ל בתוך המסגרת המבצעית (למשל...). אבל מעבר לכך, היו מספר מעשי טבח על ידי אזרחים. לא ענית כשהזכירו את לי הטבח שביצע ברוך גולדשטיין עם רובה צה"לי. האם הוא לא נחשב בעיניך למשעשה טבח שהתרחש במשטר הצבאי הישראלי? אם אתה עומד לענות לי שמדובר ב"ארוע אזרחי", השאלה תהיה האם על הנטבחים להעריך את העובדה שמי שטבח בהם בנשק צה"לי לא היה באותו רגע בתפקיד פעיל, ומה המקבילה במשטר צבאי של נאט"ו להתרחשות כזו? לגבי מעשי האונס, אתה כנראה מסתמך על עבודת המאסטר המפורסמת: https://docs.google.com/viewer?url=http://zeevgalili.... גם היא לא כתבה על אפס מאופס, אלא על נדירות מעשי האונס. אבל למה לדקדק בהתבטאויות כשניתן לדבר על מעשים. החדרת חפץ לפי הטבעת מהווה אונס, לכן זה אונס. היית יכול לוותר על האפס. אפס הוא דבר מאוד מוחלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר שהצגתי את טענתי, הבהרת היטב את עמדתך בנושא. אני מתייחס לשלטון בשטחים מאז כיבושם (ולא בנקודת זמן כלשהי שנוחה לי מספרית, למרות שלא היה שינוי מהותי בסמוך לה), ואת גם למעשים של אזרחים (שאגב גם הם מזעריים ביחס ליוזמות אזרחיות מן הצד השני). כדי למצוא בכ''ז דוגמאות המפריכות את השערת האפס, את מרחיקה אל תקופת כינון המדינה, במיוחד עוד טרם זו התארגנה, תוך כדי ניסיונות להשמיד אותה ואוכלוסייתה, שיצאו כמעט מכל כפר ועיר. גם שם אגב, מבחינה מספרית, ניצבים הציונים שבע דרגות מעל כל בני אנוש. לא נראה לי שעוד יש מה להוסיף לדיון כאן. אם יש לך בעייה עם המספר אפס נוכל להתפשר על שכנו הטוב אפסילון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידי, בנתיים לא התייחסת להרג מתוך נקם בפעולה מבצעית, לא הסברת מדוע מעשים של אזרחים לא נחשבים, ולא התייחסת לנושא מעשי האונס. את מצב החירום ותירוציו תמצא גם במשטרים צבאיים אחרים. אם אין לך מה להוסיף, אז אין לך מה להוסיף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נהנית ממך כל יום יותר! (זה לא שום דבר נגד אפו, זה בעד היא) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהנת נהנהת, אבל גם ''היא'' בעצם אורי פז. מציג דעות שמאלניות בשביל לרכוש אמון, ואז תפיל עלינו פרופגנדה דתית. מכירים את השיטות שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך מושג איך הסתיים המקרה של איברהים חליל וורני? בחיפוש אני מוצא רק טענה של משרד המשפטים על סגירת התיק מחוסר ראיות, שהוכחשה על ידי הועד הציבורי למניעת עינויים. באופן כללי אני איתך, אם כי הייתי מבדיל בין מעשי טבח שנעשים בידי אזרחים בחסות השלטון הצבאי, ובין כאלו שנעשים בניגוד לעמדת השלטון. אני חושב שגולדשטיין משתייך לסוג השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת איך הסתיים המקרה של איברהים חליל וורני. אמנם הטבח שביצע גולדשטיין נעשה בניגוד לעמדת השלטון. את זה ניתן גם להגיד על הדוגמא שאפופידס סיפק בתגובה 579647 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פורעי חוק" כתבה השופטת דורית ביניש על אנשי מגרון, ש13 מהם חשודים בתקיפה ילד פלסטיני. לעומתה ישראל הראל אומר שהם "אנשים צנועים העושים את חובתם למדינה ולעם שעלו למגרון בברכת המדינה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עניין שמיטה להר סיני? בייניש מדברת (וכמובן טועה) על עצם הקמת הישוב מגרון, וישראל הראל מעמיד את הדברים על דיוקם. זה לא קשור בשום צורה לא לחשד לתקיפה (רק חשד, אם אני לא טועה כולם כבר שוחררו) של תושבי רמת מגרון (מאחז אחר, סמוך למגרון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שלא קראתי נכון את תגובה 579647. חשבתי שהיה כתוב שם: "ממשל צבאי ישראלי - אפס מעשי אונס, אפס מעשי טבח" ו"ממשל נאטו - מעשי אונס וטבח מעטים", ובעצם היה כתוב שם: "ממשל צבאי ישראלי - אפס מעשי אונס, אפס מעשי טבח על ידי הממשל" ו"ממשל נאטו - מעשי אונס וטבח מעטים על ידי הממשל". מוזר, גם עכשיו אני עדיין לא רואה את העל ידי הממשל כתוב שם, אבל זה בטח בגלל נעמי חזן. אילו הייתי רואה את העל ידי הממשל, הייתי שואל: "איזה מעשי טבח נעשו על ידי ממשל נאטו?". לא שאני מפקפק בכך שהיו כאלה, הרי כמו שאתה רואה המוח שלי די מחורר, ואיכשהו אני זוכר דברים שלא היו, לא מצליח לקרוא משפטים שלמים, ומשום מה לא כל כך מתלהב מללקק לעצמי את הביצים. מה עוד אתה שואל? אני לא בטוח, פעם חשבתי שהיו דברים כמו "טבח במערת המכפלה", "קיביה", ועוד כל מיני סיפורים שמופיעים בוויקיפדיה12, אבל זה בטח המוח המחורר שלי שממציא סיפורים במקום לזכור שאנחנו הכי טובים בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיביה היתה תחת ממשל צבאי ישראלי?! בזמן "פעולת קיביה" היה כפר קיביה בשליטת ירדן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם סרברניצה היתה תחת שלטון צבאי של נאטו, אז קיביה ודיר יאסין היו תחת שלטון צבאי של ישראל (זה לפחות מה שההגיון המפוקפק שלי אומר. אני בטוח שבסוף יצליחו להסביר לי איך גדעון לוי טבח בסרברניצה, והסיפורים על טבח כביכול במערת המכפלה הם בעצם אגדות עם שהמציאה נעמי חזן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה. הטבח כביכול במערת המכפלה מדבר על זה שיותר ממאה פלסטינים רצחו את ברוך גולדשטיין ואחר כך התאבדו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "כביכול"? זה בדיוק מה שהיה. גם במרמרה 100 מחבלים ביצעו לינץ' בחייל צה"ל ו-9 מהם התאבדו, רק שהחייל יצא מהלינץ' די בלי פגע ואילו המתאבדים נשארו מתים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מי שלט בסרברניצה, אבל קיביה ודיר יאסין בהחלט לא היו תחת שלטון צבאי של ישראל. כדי שלא תתבעס, אצטרף אליך בתמיהה על הקביעה השגויה ''ממשל צבאי ישראלי - אפס מעשי אונס, אפס מעשי טבח''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
""הספר המחודש הוא חרב פיפיות. הוא מבוסס על מסמכים רבים שלא עמדו לרשותי כשכתבי את הספר הקודם, רובם מארכיון צה"ל. מה שעולה מחומר הראיות החדש הוא שהיו הרבה יותר מעשי טבח ישראליים ב-1948 ממה שחשבתי בעבר. להפתעתי, היו גם מעשי אונס רבים. בחודשים אפריל-מאי ניתנו ליחידות ההגנה פקודות מבצע שבהן נכתב במפורש שעליהן לעקור את הכפריים, לגרש אותם ולהחריב את הכפרים עצמם. לעומת זאת, מתברר שהיתה סדרה של הוראות של הוועד הערבי העליון ושל דרגי הביניים הפלשתיניים להוציא ילדים, נשים וזקנים מהכפרים. כך שמצד אחד הספר מחזק את האשמה המוטלת על הצד הציוני, אבל מצד שני הוא גם מוכיח שחלק גדול מהעזיבה של הכפרים נעשתה בהנחיה של ההנהגה הפלשתינית עצמה". על פי הממצאים החדשים שלך, כמה מעשי אונס ישראליים בוצעו ב-1948? "כתריסר. בעכו ארבעה חיילים אונסים בחורה ורוצחים אותה ואת אביה. ביפו אונסים אנשי קרייתי בחורה אחת ומנסים לאנוס כמה נוספות. בהונין שבאמצע הגליל אונסים שתי בחורות ורוצחים אותן. יש מקרה אחד או שניים של אונס בטנטורה. מקרה של אונס בקולה. בכפר אבו שושה שליד גזר יש ארבע שבויות שאחת מהן נאנסת כמה וכמה פעמים. ויש מקרים נוספים. על פי רוב מדובר על יותר מחייל אחד. על פי רוב מדובר בבחורה פלשתינאית אחת או שתיים. בחלק גדול מהמקרים העניין נגמר ברצח. כיוון שגם הנאנסות וגם האנסים לא אוהבים לדווח על האירועים הללו צריך להניח שתריסר מעשי האונס המדווחים שאותם מצאתי הם לא כל הסיפור. מדובר רק על קצה הקרחון". על פי הממצאים שלך, כמה מעשי טבח ישראליים ביצעו ב-1948? "עשרים וארבעה. בחלק מהמקרים מדובר על הוצאה להורג של ארבעה-חמישה אנשים, בחלק אחר מדובר על הרג של שבעים-שמונים-מאה. יש גם הרבה מאוד הרג שרירותי. רואים שני זקנים הולכים בשדה - יורים בהם. מוצאים איזו אשה בכפר עזוב - יורים בה. יש מקרים כמו בכפר דווימה שבהם טור נכנס לכפר כשכל כלי הנשק יורים והורגים כל מה שזז. "המקרים החמורים ביותר הם סליחה (80-70 הרוגים), דיר יאסין (110-100), לוד (250), דווימה (מאות) ואולי אבו שושה (70). בטנטורה אין הוכחות חד משמעיות לטבח גדול אבל התרחשו שם פשעי מלחמה. ביפו היה טבח שעד כה לא ידעו עליו דבר. כך גם בערב אל מואסי שבצפון. כמחצית ממעשי הטבח היו חלק ממבצע חירם: ספסף, סליחה, ג'יש, עילבון, ערב אל מואסי, דיר אל אסד, מג'ד אל כרום, סאסא. במבצע חירם היה ריכוז חריג של מקרים של הוצאה להורג של אנשים כנגד קיר או ליד באר באופן מסודר. "זה לא יכול להיות מקרי. זה דפוס. ככל הנראה קצינים שונים שהשתתפו במבצע הבינו שהוראת הגירוש שקיבלו מתירה להם לעשות את המעשים הללו על מנת לעודד את יציאתה של האוכלוסייה לדרכים. עובדה שאיש לא נענש על מעשי הרצח הללו. בן גוריון השתיק את העניין. הוא חיפה על הקצינים הטובחים"." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובהמשך הראיון: ""צריך לשים דברים בפרופורציה. מדובר על פשעי מלחמה קטנים. סך הכל, כשלוקחים את כל מעשי הטבח וכל ההוצאות להורג של 1948, מגיעים לכ-800 הרוגים. לעומת מעשי הטבח שבוצעו בבוסניה זה פינאטס. לעומת פשעי המלחמה שהרוסים ביצעו בגרמנים בסטלינגרד זה פיצ'יפקס. כשאתה מביא בחשבון שהיתה פה מלחמת אזרחים עקובה מדם ושאנחנו איבדנו אחוז שלם מהאוכלוסייה, אתה מוצא שהתנהגנו יפה מאוד". אגב, ארבע שנים אחרי הראיון הזה, והדיבורים בו על "הוראת גירוש", פרסם מוריס מכתב ב Irish Times , ובו כתב בין השאר: Israel-haters are fond of citing - and more often, mis-citing - my work in support of their arguments. Let me offer some corrections... כך שלצטט את בני מוריס זה קצת כמו לצטט את התנ"ך, תמיד תוכל למצוא בו משהו שיגבה את דעתך, אבל גם בן הפלוגתא שלך יוכל לעשות כן.There was no Zionist "plan" or blanket policy of evicting the Arab population, or of "ethnic cleansing." ... It is true that Plan D gave the regional commanders carte blanche to occupy and garrison or expel and destroy the Arab villages along and behind the front lines and the anticipated Arab armies' invasion routes. And it is also true that mid-way in the 1948 war the Israeli leaders decided to bar the return of the "refugees" (those "refugees" who had just assaulted the Jewish community), viewing them as a potential fifth column and threat to the Jewish state's existence. I for one cannot fault their fears or logic. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ז"א עברנו מ"ישראל קטגורית טובה יותר מנאטו" ל"ישראל כמותית טובה יותר מסטאלין"?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הטוענים שמוריס מגזים,* אבל בין אם הוא צודק ובין אם לא, שאלת מעשי הזוועה שנעשו במלחמת העצמאות לא נראית לי כל-כך רלוונטית לשאלת הממשל הצבאי. *גלבר, למשל, מציב את מספר *כלל* ההרוגים בדוויימה, כולל לחימה, על פחות ממאה. המספר המדוייק רשום אצלי איפשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שעניתי על שאלה די ברורה בתשובה די רלוונטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שהשאלה עסקה בממשל הצבאי, חוששני שהתשובה לא הייתה רלוונטית, כי היא לא התייחסה לממשל הצבאי כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה חושב היה ברחבי ישראל מ-48 עד 66? ואם רק היום אנחנו מגלים מה התרחש ב-48, מה גורם לך לחשוב שאנחנו יודעים מה קרה בשטחים מ-67? (בחורף האחרון ביליתי שבועיים בארכיון המדינה בחיפוש מסמכים שנוגעים לממשל הצבאי וביטולו ב-66. כמות המסמכים שעדיין חסויים, אפילו כיום, משנות ה-60, לגבי דברים שהתרחשו בתוך ישראל עצמה, היא ממש מטרידה. אני ממש מפחד לחשוב מה יש במסמכים הללו שכל שנותר מהם הוא טופס עם חתימה של איזה ביורוקרט שאומר שהוחלט שהמסמך ישאר חסוי עד 2016 או 2020 או 2025...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה יותר תקשורת, מ-1967 ועד ימינו, מאשר ב-1948. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמדברים על תקופת הממשל הצבאי, מדברים על מה שקרה מאז סוף מלחמת השחרור. ובסופו של דבר, מה שנועה אמרה - ב-1967 והלאה הייתה הרבה יותר תקשורת בסביבה, הרבה יותר פתיחות והרבה יותר שואלי שאלות מאשר ב-1948, ואפילו לגבי מלחמת העצמאות חצי מהחשיפות החדשות היו גלויות כבר לא מעט שנים. וכיוון שיצא לי להכיר את שני צידי המטבע בארכיון צה"ל - מסמך שידעתי בדיוק מה כתוב בו אבל צונזר בגרסה שהוצאה - הרי שלפעמים הסיבות לצנזורה יכולות להיות טפשיות עד בנאליות להחריד. למשל, כך צונזר מסמך מימי מלחמת קדש ונמחק ממנו הכינוי 'נבלות' שדיין כינה את הבריטים. למה? כנראה בשל 'חשש לפגיעה ביחסי החוץ של ישראל', שייפגעו נורא כמובן אם הבריטים יגלו בארכיון צה"ל את המסמך שממנו, בטרם שוחרר לפרסום, ציטט מוטי גולני בספרו, כולל המילה נבלות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע על מה מדברים, אבל ממשל צבאי היה גם היה, ואפילו מושל צבאי עם נייר מכתבים משל עצמו היה בספטמבר 1948 (אני יודע כי יש לי עותק של מכתב כזה). דווקא בראשית ימי המדינה הייתה תקשורת הרבה יותר חופשית מאשר האוליגופוליה שאנחנו מוצאים כיום, ושהייתה מחוייבת לא ל"קול המרכזי" אלא לקול המפלגתי של כל עיתון, מה שאפשר פריסה הרבה יותר רחבה של רעיונות ואידאולוגיות שהינחו את הכתיבה. זה אומר שיש הרבה דיווחים שצריך להיות חשדן לגבי האמינות שלהם, אבל זה אומר גם שהרבה יותר דברים שהיו בלתי נעימים לאוזן של צרכן החדשות הממוצע התפרסמו *איפשהו*. ואם כבר, התקופה שבין 67' לאיפה באמצע שנות ה-90 הייתה הרבה פחות פתוחה לדיווח על ארועים בשטחים מאשר היום, אז האמירה ש"מאז 67"' לא בדיוק מדוייקת. אני יודע מה קורה כש"משחירים" כמה מילים (אחד המסמכים שמצאתי הופיע פעמיים באותו תיק - פעם בגרסא עם השחרות ופעם בלי. המילים המושחרות היו התייחסויות לאותה עיר בדרום שיש בה מפעל טקסטיל ולא מתקן צבאי סודי, למרות שלא נאמר שם שום דבר עליה חוץ מזה שהיא בעלת חשיבות אסטרטגית). אני מדבר על מסמכים שלמים שהוצאו מהתיקים והוחלפו בטופס. שם זה כבר לא בגלל שמישהו אמר "נבלות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שהיה, אבל 'תקופת הממשל הצבאי' מופרדת מתקופת המלחמה. כי, מה לעשות, עד שנגמרה המלחמה דברים התנהלו בצורה שונה (אם כבר, התקרית ברפיח בנובמבר 1956, שבה נהרגו 38 איש, הייתה דוגמה יותר רלוונטית, אם כי אני בספק אם מדובר ב'טבח'). וגם אני נתקלתי במסמכים שנעלמו, וגם שם לפעמים הסיבות מטופשות להחריד. בעוד דוגמה חביבה עלי - חקירתו של מפקד שארם-א-שייח' המצרי הועלמה מארכיון צה"ל, כי חקירות נכנסות תחת המודיעין, ומודיעין אלה כללים אחרים לגמרי. ולמה זה כל כך מטופש? כי מי שתרגם בחקירתו היה שלום כהן, אחד מעורכי 'העולם הזה', והוא פרסם את התיאור של החקירה ב-1957 - וכל התייחסות לנושא בתיקים בצה"ל מלמדת שהתיאור העיתונאי היה מדוייק. אבל יש כללים, ולעזאזל ההגיון. במקרה אחר, מישהו שאני מכיר נלחם בארכיון צה"ל עד שקיבל את דו"ח החקירה בעניינו של אביו שנפל בשבי. הדו"ח טען שאביו פעל למופת. אבל מפני צנעת הפרט, הוא הועלם מהגרסאות הפתוחות של הארכיון. בקיצור, כל פעם שמסמך נעלם מותר ורצוי לחשוד; אבל אין שום דרך לדעת למה. זה יכול להיות מסמך המלמד על תכנית הפיתוח של פצצת הפוספטים או נשק יום דין כזה ואחר, או מסמך די חסר חשיבות שהועלם מסיבות טפשיות לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי התקשורת החופשית של שנות ה-50 וה-60 אתה מגזים קצת. היום התקשורת חופשית בהרבה למרות שהתאגידים מחזיקים את העיתונים במקום מסויים עם האיום של חרם פרסום. עליתי לארץ ב-1957 ואני זוכר את אבי אומר די בהפתעה שהתקשורת כאן משקרת יותר מאשר בפולין. הוא התייחס לדברים שפגש באופן ישיר וקרא דיווח בעיתונים. הוא עבד בפולין במשרד מבקר המדינה וודאי הכיר כמה דברים שלא פורסמו . | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |