 |
מה שרציתי להגיד הוא ככה:
ויכוחים על היתרונות והחסרונות המוסריים של אידיאולוגיות שונות מטבעם שהם מעגליים ומבוססים במידה רבה על נטיות אישיות וערכים. מארקס לא ראה את תורתו כאידיאולוגיה. הוא סבר שהמדובר במדע (שהיסטוריה כלכלה וסוציולוגיה מעורבים בו).
מבחינה זו במקום להתווכח על המעלות היחסיות של האידיאולוגיות, עדיף לבחון חברות בהן התבטאה האידיאולוגיה של מארקס הלכה למעשה. צריך לראות כיצד נראו החברות הללו בפועל וכיצד הצליחו באופן השוואתי מבחינת רווחת התושבים. נכון שדמות שטנית כמו סטלין מטילה צל כבד על כל המפעל הסובייטי, אבל העניין הוא שבריה"מ היתה סובייטית גם כאשר סטלין לא היה בשלטון ואנשים לא נגררו מבתיהם באישון לילה באופן סיטונאי. מה שאפיין את בריה"מ הסובייטיות הוא לא שהרוסי הממוצע הוא יצור נחות בהשוואה לשכנו הגרמני או הצרפתי, אלא האופן שבו התנהלה החברה הרוסית. החברה הסוציאליסטית-סובייטית התבטאה כחברה שהכלכלה שלה תוכננה ונוהלה באופן מלא מן השלטון המרכזי. השלטון קבע את היעדים, המכסות, חלוקת חומרי הגלם, שעות העבודה, השכר והמחירים. זהו לדעתי המאפיין המהותי והמרכזי של החברה הסוציאליסטית לפחות בגווניה הבולשביקיים-קומוניסטית. השיטה הזו היא הניגוד למה שאנו מכנים בהכללה השו"ח (עוד שיטה שהיא שיטה כלכלית-חברתית ולא אידיאולוגיה צרופה).
הסתייגות אחרונה: ברור שגם בחרה הסובייטית היו אלמנטים של שו"ח וגם בקפיטליזם האמריקאי או הסינגפורי יש אלמנטים סוציאליסטיים. זהו הצד הפחות חשוב של שתי שיטות כלכליות אשר מייצגות באופן מהותי וממשי את הניגוד שבין אידיאולוגיה סוציאליסטית לבין אידיאולוגיה של שו"ח.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש