 |
|
 |
||
|
||||
 |
מתנצל על איכות הכתיבה הירודה: נושא א' - עולם זקן - אינני מיצג תנועה כלשהי לצדק חברתי, אני תוהה (בעקבות קריאת הפתיל) אם אין הגיון כלכלי בקיזוז הנטיה לשימור עצמי ומשפחתי במובן המצומצם ביותר, כשתאוצת המהפיכה הבריאותית משמשת רק כדוגמא לכמויות הכסף התומכות (גם) בשאיפה הזו וללא רמיזה (חלילה וחס) שדווקא הנושא הבריאותי הוא הדורש הקטנה של הפנית המשאבים. להיפך. מעבר אסוציטיבי- מגונני פק - חשבתי כי מעצם העלאת הספר הזה באוב (שוב) ומהרמיזה כי ניבן תיאר את המשך ההתפתחות האנושית (לא כזאת רמיזה - בני אדם שאוכלים את הגזר רוכשים דעת-מגונן) יהיה קל לגלוש לנושא ב' נושא ב'- חמקנות - ראשית אני מתנצל שוב והפעם על המלה הבוטה. שנית, קראתי לא מעט פתילים העוסקים בשאלות אבולוציה בהשתתפותך ונהניתי מכולם. נוצר אצלי רושם (ואשמח לקישורים סותרים מכל כיוון) כי קימת אי בהירות מסוימת סביב דרך ההווצרות של מנגנונים חברתיים מהסוג המדובר, לא מצד היתרון לגן האנוכי השורד, אלא מצד המנגנון המיני המוביל ליצירת מצב כזה1. 1 תכונה המתבטאת לאחר תקופת הפיריון2 2 (אם מסיבות פיסיולוגיות ואם בשל העדפות הנשים) -------- כבשה שהוא סוג של בדיחה בפני עצמו |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בנושא א' - קיזוז הנטיה לשימור עצמי ומשפחתי במובן המצומצם, כאשר נטיה זו באה לידי הפרזה (האם קיים גבול מוסרי כלשהו?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנושא הראשון: אולי תרחיב קצת לגבי אותו "הגיון כלכלי" שיש בנטילת נכסים של אדם וחלוקתם לציבור, ולמה ההגיון הזה קשור לגילו של האדם. חסרים קמצנים בני שלושים? אולי יש הגיון חברתי במס ירושה כנהוג בכמה מדינות, אבל בבקשה לא כשהנישום עדיין נושם. אפשר להתאפק קצת (הסצינה מ"זורבה היווני" עולה בזכרוני). ולשני: אני לא מוצא ש"חמקנות" היא מילה בוטה במיוחד, אני פשוט לא מבין למה אתה מתכוון כשאתה משתמש בה בהקשר הנוכחי, כך שקשה לי להתייחס לדבריך. האם כוונתך שאני מנסה לטשטש קשיים בתחום הפסיכו-ביולוגיה? כי אני לא מרגיש כך. לגופו של עניין, את הסיפור על האורנגאוטנים לא הכרתי (משום מה מעולם לא קראתי את הספר עליהם למרות שנתקלתי בו מדי פעם) אבל אני לא רואה מה הקושי שהוא מעורר. לאחר תקופת הפריון הדבר הכי טוב שהפרט יכל לעשות למען הגנים שלו הוא לעזור לצאצאיו (באותם בעלי החיים הבודדים שממשיכים לחיות אחרי תקופת הפריון) והמנגנון שיוצר את הנטיה הזאת נוצר כמו כל מנגנון אבולוציוני אחר - נכדיו של סבא כזה ישגשגו ויפיצו את גן הסבאות הטובה לדורות הבאים. אני מחמיץ כאן משהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שלא (שאינך מחמיץ). תוס"ש. ובכל זאת: לאו דוקא צאצאיו של הסבא נהנים מהשאגות שלו, גם צאצאי הסבאים המתחרים משתמשים בהן. אני לא מחפש הסבר חוץ-אבולוציוני, יכול להיות שהמתימטיקה מסתדרת איכשהו, אבל לא בתחום השגתי ולא זכור לי שניתקלתי בהסבר שישב לי את הנקודה הזאת בראש באופן מספק. שרידות הקבוצה גדלה - אין ספק. אבל איפה היתרון הפנים-מיני שמקבע את התכונה? למה נכדים שהם סבאים טובים לעתיד, שורדים יותר מאלו שיזדקנו להיות סבאים מנייאקים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל זאת, הסבא חולק כמות הגונה של גנים גם עם צאצאי הסבאים המתחרים. השתלטות של סבאים אגואיסטים (סבאים מנייאקים מושך את הדמיון שלי למקומות אפלים) על האוכלוסיה תפחית את כלל סיכוייה לשרוד. ואלוהים, כמובן, מצוי בפרטים הקטנים של חישובי הגברת סיכויי השרידה, מאמץ נדרש לצורך הסיוע, סחף גנטי, רמת שיתוף הגנים וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי - קבוצה שיש לה סבאים טובים תשרוד טוב יותר מקבוצה (מנותקת) שסבאיה אגואיסטים. בקבוצה הראשונה, סביר שכמות הגנים לסבא טוב גבוהה יותר. קבוצה שמיצרת סבים איכותיים תגדל, קבוצה שלא, תגדל פחות. האם זו לא אבולוציה ברמת הקבוצה ולא ברמת הפרט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברמת הגן. זה כל הקונץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ואני לא מכיר את הפרטים, אני אניח שמה שאתה כתבתת נכון, ושכל הקבוצה נהנית משרותיו של אותו סב אלטרואיסט במידה שוה (הנחה שאיננה ברורה מאליה). מאחר והסב כבר אינו בגיל הפריון, הטיעון העיקרי נגד ברירה ברמת הקבוצה אינו תופס כאן, כלומר מוטציה בכיוון האגואיסטי לא תביא שום יתרון לבעליה ולכן הקבוצה עמידה בפניה. מאותה סיבה נדידת גנים של סבאות אגואיסטית מקבוצות אחרות אינה בעלת פוטנציאל להשתלט על הקבוצה: לכל היותר יהיו בקבוצה גם סבאים שיושבים בבית קפה ומשחקים שש-בש לצידם של אלה שהתנדבו למשמר האזרחי. על פניו אני לא רואה כאן בעיה גדולה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |