בתשובה לברקת, 13/10/11 23:07
584283
לא השתכנעתי (בינתיים). מצד אחד, אם את צודקת, אנחנו חוזרים לאינטרס הכלכלי: מחפשים סיפור בעל אספקט רגשי כדי למכור יותר פרסומות. האם זו הטענה שלך? מצד שני, לא מדובר רק בכמות האייטמים, אלא גם בהתנהלות באייטמים עצמם. לא זכורה לי שום פרשה אחרת שבמסגרתה מגישי חדשות ממש תוקפים מקבלי החלטות (נגיד שרים בממשלה) בשאלה מהסוג הזה, כאילו הם דחפו זקנה חסרת ישע לכביש. בנוסף, לא שמתי לב זה בזמנו, וזה קצת ניתוח שבדיעבד ואולי זכרוני מטעה אותי, אבל במחשבה שניה באמת נראה לי שהיו יותר נשות-תקשורת מאשר אנשי-תקשורת שהתמיכה שלהם בעסקה הייתה חריגה (עד כדי לא הולמת) לטעמי.
584295
זה עוד הרבה לפני מכירת הפרסומות (שהיא חיונית כמובן, אבל מתחילה רק אחרי שיש קוראים לעיתון). מחפשים סיפור בעל אספקט רגשי כדי ש:
א. הקוראים יתחברו אליו בעבותות חזקים יותר ובפשטות יקראו אותו, יקנו את העיתון.
ב. יהיה אפשר למצוא נקודת אחיזה לאלוזיה כלשהי, כלומר להשעין אותו על מיתוס מוכר (ע"ע "טרגדיה בצפון", "דרמה בדרום", "זעקת המזרח" וכותרות דומות), באופן שיקל על טוויית ה"עלילה".

לגבי התוקפנות של מגישי החדשות - לא יודעת, לא צופה בחדשות בד"כ.

מכל מקום, אין לך מספיק נשות תקשורת במדורי הדעות‏1 לבדיקה מול אנשי תקשורת, ולכן כל השוואה כאן אינה תקפה.

1 יחס של 1:10 ביום מדגמי כלשהו בשבוע האחרון: http://www.facebook.com/l.php?u=http%3A%2F%2Fwp.me%2...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים