בתשובה לאביב ישראל, 25/02/02 2:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הנושא מעניין, וכנראה כרוך באינטואיציות בסיסיות מהו האנושי שבנו. כנראה שיצירתיותו של האדם הינה מאפיין מרכזי כאן. כך, בעוד אלכוהול בדרך כלל אינו פוגע ביצירתיות -דוגמא מובהקת היא המשורר הוולשי דילן תומס ויש דוגמאות רבות נוספות, הרי הסמים - אויה, כלשון הטרגדיה היוונית. חשיש: נמצא כי בעוד יוצרים חוו תחת השפעתו תחושת ערך רב ליצירתם, ויחסו חשיבות מרובה לכל פיפס ששרבטו בעצם, הרי לאחר חלוף השפעת הסם פסלו זאת כזבל בריבוע. בהיסטוריה - אלכוהול עלה על שולחנות האליטות, שימש גם לטכסים מרוממים. היה שיכר עדנים למשוררים: האם הרוביאת של עומר כיאם הם אודות יין ונשים, או אודות הוללויות חשיש גסות? החשיש וכן אופיאטים - שימשו לשתק שכבות אוכלוסיה נמוכות על מנת למנוע התקוממות אלימה כנגד השלטון. במזרח - בימי הביניים התקיימה הסקטה החששינית הנודעת לשמצה. שליטם שלח את אנשיו-עבדיו, מסוממים, להקריב את עצמם במבצעי התאבדות. האם הוא עצמו השתמש בחשיש? שליט עריץ, מחושב ופוליטיקאי ממולח - אכן. מסומם? לא בהכרח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'ורג' האריסון אכן היטה את החיפושיות לכוון התרבות המזרחית. בהודו, כמו גם בסין לפני 1948 , משמשים הסמים לניטרול חלק מהאוכלוסיה. עד תחילת המאה ה-20 סמים כגון קוקאין ואופיום היו אכן מותרים במערב, שכן מדובר עדיין בחברות עם קיטוב מעמדי בהם היה "צורך" למקם שכבות מנושלות כוח על "אש קטנה" מבחינת אקטיביזם מחשבתי מוכוון חוץ. במאה ה-20 גובר תהליך ביזור הכוח הפוליטי והכלכלי, הצורך בניטרול כזה קטן, ואכן הסמים נאסרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השימוש בסמים במערב היה נפוץ בכל שכבות האוכלוסייה - מבתי המלוכה ועד אחרוני העניים (זכור לי במעורפל שהמלכה ויקטוריה נהגה לחטוא באופיום למשל), לפיכך אני יחולק על המסקנות הנ''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תבלבל את בבל''תה עם עובדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אני כתבתי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים יכולים להפנים רכיבי תרבות מסויימת מבלי להיות מודעים למטרות הלטנטיות/שלטוניות-ריבודיות אותם משרתים רכיבים אלה. המלכה ויקטוריה היתה דמות רפרזנטיטיבית. אני, עם זה בספק אם אנשים אקטיביים כגלדסטון או ד'ישראלי "חטאו" באופיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלכה ויקטוריה דמות רפרזנטטיבית בלבד? זה לא מה שאני יודע על השפעתה על התקופה (שנקראת על שמה: "התקופה הויקטוריאנית"). אם אתה רוצה דוגמאות עדכניות יותר אזי אתה יכול לבחור בין הנשיא האמריקאי הקודם שעישן, אבל לא לקח לריאות, לבין הנשיא הנוכחי שנהג עד לפני 20 שנה לסדר את הקוקאין שלו שורות-שורות. עם השנים, כשארשת ה"ויקטוריאניות" נמוגה אנחנו מגלים יותר ויותר על מנהגיהם ה"לא ויקטוריאנים" של אנשי אותה תקופה, שכללו, בין השאר, חומרים משני-תודעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לא ויקטוריאני בהסתגרות עצמית עקב אופיום? האם האופיום דוחף לתנופה אקטיבית, או להתכנסות פנים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא וקיטוריאני (לכאורה) להשתמש בחומרים מעוררי הזיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשאל זאת אחרת: האם רוברט פירסיג, בדברו על הויקטוריאניות ב"ליילה", ממליץ בשתי ספריו הנהדרים על סמים, או על מיומנות מושכלת ושכלול האירגון של פרטים כדרך לשיכלול עצמי ותודעה חופשית? יש הבדל של יום ולילה בין תודעה משועבדת הנותנת אשליית חופש עקב זניחת הפרטים, ובין תודעה חופשית באמת המשלבת קפדנות לפרטים עם המכלול. הבודהה קיים גם בפרט הקטן ובאירגונו של מכלול הנשען עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי רוברט פירסיג הסיג לאחור את מהפכת ה''תודעה האלטרנטיבית'' של טימטי לירי ואלדוס הקסלי, הגם שרבים מכחישים זאת לעצמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. לא קראתי. לא רלוונטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זן ואמנות אחזקת האופנוע", 1974, נו - | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, אבל זה, כמו שאמרתי, בכלל לא רלוונטי לנקודה שהעלתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוברט פירסיג מדבר על ויקטוריאניות במובן הסטראוטיפי של חברה בה כללי המוסר ברורים ונאכפים בנוקשות. הוא מוסיף ומבהיר שחברה זו מכילה מידה רבה של צביעות. הוא מסביר את כוונתו במפורש מספר פעמים בספר. למעשה, פירסיג מעולם לא חי בתקופה הויקטוריאנית, הוא גם לא חקר את התקופה. הוא פשוט משתמש במילה מתוך מחשבה שהיא תעורר את האסוציאציות הנכונות אצל הקורא. גם אם יתברר שהחברה הויקטוריאנית הייתה שונה מאד מהדימוי המוסרני שהוא מייחס לה, בספר לא ישתנה דבר. לא מדובר בויקטוריאניות אמיתית אלא במעין אייקון של ויקטוריאניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני מספר שבועות הייתי בהרצאה של ד"ר מיכאל יוגב, מהחוג לספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה. בהרצאה הוא ציין שנשים בריטיות במאה ה-19 נהגו, במפגשי ספרות ומפגשים חברתיים אחרים, לשתות (או לצרוך בצורה אחרת) "לודיום" - ערבוב של אלכוהול ואופיום. הוא תלה בקוקטייל הזה את הנטייה של נשות התקופה הויקטוריאנית להתעלפויות והתרגשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדולף סקס המציא מכשיר לטיפול בקשיי נשימה. צינור מכופף בצורה של S שבתוכו היו שמים תרופה, עכש"ז לודנום. הכוונה היתה שהחולה ישאוף במשך כחצי שעה אבל לאף אחד לא היתה סבלנות. אז סקס הוסיף למכשיר פיה צרה ומקשים ואז, תוך כדי הטיפול, החולה יכל היה לנגן מנגינות פשוטות. מזה יצא הסקסופון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסקסופון מכופף בצורה של S, על מנת שיהיה לו אורך מספיק, אבל שלא יגיע לריצפה, גם אם מנגן בו וודי אלן. סקסופון סופרן הוא ישר (ונראה כמו קלרינט מתכתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה אתה מדבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל, על http://store.prowinds.com/shop/product91.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע הגיוני. הנה כמה קישורים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''שכבות מנושלות'' מסממים היום דרך התקשורת כלכלית זה כנראה משתלם יותר וההשפעה חזקה הרבה יותר גם תוצאות הלואי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראו למשל הטלהנובלות. קלסיקה של סימום ושיתוק מחשבה, תוך העסקה בפרטים טריביאליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכוהול בדרך כלל אינו פוגע ביצירתיות וסמים קלים כן ? במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, לפני שהחברה התחילה לעקם את אפה בצדקנות מוגזמת, נהגו יוצרים רבים להשתמש בסמים והדבר נחשב כמקובל ונורמלי. עדות לנורמליות שבכך תוכל למצוא בדמותו הדמיונית של שרלוק הולמס, בעלת היכולות הקוגנטיביות המעוררות התפאלות למרות תלותה בקוקאין. אני בספק אם דמות ספרותית כזאת היתה מתקבלת בכזאת הבנה גם היום... נו נו... כנראה שהאנשים הבאים לשיטתך היו אנשים לא יצירתיים : * ג'ים מוריסון * דוקטור וויליאם הלסטד (רופא מנתח מפורסם ומכור למורפין מתחילת המאה ה-20. ביצע ניתוחים רבים ומוצלחים תחת השפעת הסם !) * ג'ימי הנדריקס * William S. Burroughs - ארוחה ערומה * זיגמונד פרויד (כן כן, הבחור "טיפל" בדכאונו באופן קבוע ע"י קוקאין) * רובין וויליאמס (הופעות ה-STANDUP המוצלחות יותר שלו היו תחת השפעה כבדה של קוקאין) ועוד רשימה של מסטולים, ארוכה, ארוכה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדובר בסוג של התמכרות, כאשר בעקבותיה היעדר הסם גרר תת-אופטימאליות קוגניטיבית. אשר לפרויד, הוא אכן כתב את "ניירות הקוקאין" שלו בסביבות 1895 , שהינם שיר הלל לקוקאין כסם פלא, אך חזר בו לאחר שחבר מבריק התאבד בעקבות קבלת המלצותיו. גם מצב דיכאון הינו מצב של תת-אופטימאליות, אך יש לשקול המחיר לטווח רחוק של האמצעים השונים להשבה לתפקוד גבוה. רבים אכן מהנוקטים בסמים כדרך לשכלול עצמי לא האריכו ימים. ראה ג'ניס ג'ופלין, ורומנטיקנים בתחילת המאה ה-19 , כמו גם ד"ר פריץ פרלס ורבים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר בקונספציה קנספטואלית אשר גורמת באופן אנמי לקיצרור פרפרזי של קוגניציות טרוויאליות. או במילים אחרות הדבר מאפשר סגרגציה של האינטגרביליות של הנורמאלי אל הירקמות סיסטמטית של האבנורמליות. לפעמים שימוש בלועזית הוא קצת "ראנדומלי". אבל ברצינות... דברי למעלה (לגבי פרויד למשל) לא באו לקדם את השימוש של סמים ולא באו להראות שסמים הם דבר טוב ובריא. אמרתי דברים אלו על מנת לסתור את הטענה (המופרכת) שלך לכך שסמים משתקים יצרתיות. מסוממים רבים במהלך ההיסטוריה היו מגדולי היוצרים ואותה אנושיות, עליה אתה מדבר, פרצה גם מהם למרות המכרותם (ויש מחמירים ממני האומרים *בגלל* התמכרותם). אתה טוען שסמים קיצרו את חיי המשתמשים בהם למרות שהדבר כלל לא קשור לטיעונך לגבי "הדבר העושה אותנו אנושיים". האם העיסוק במלחמה, למשל, עושה את האדם לפחות אנושי ? האם בג'נסיס חאן, אלכסנדר מוקדון ואחרים פעמה פחות "רוח אנושית" של אקטביזם רק משום שהדבר בו התעסקו קיצר קצת את אורך החיים שלהם ? (לפני שאתה משיב שסמים<שונה>מלחמה, שים לב לצימצומה של האנלוגיה למעלה ולמה היא מתיחסת(משך חיים), תודה.) אם אתה מנסה להוביל את הדיון לכך שיש סכנות בריאותיות אלו או אחרות בשימוש בסמים, אתה יכול לנוח, אף אחד לא ממש מתוכח או התוכח איתך לגבי נקודה זו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |