בתשובה לחן שפירא, 25/02/02 10:09
הלך הזרזיר אצל העורב 58482
נדמה לי שזה מופיע אצל דוד גרוסמן ב"זמן צהוב".

מדובר בתרגיל שהציוד שהוא מצריך הוא גיפ' צה"לי וארבעה קצינים. התרגיל מתחיל בכך שארבעת הקצינים נסעו לביתו של פלסטיני שהממשל "לא חפץ ביקרו" ו"הזמינו את עצמם" לקפה בביתו. שוחחו על הא ועל דא, ואז נסעו בחזרה. כמובן שהשכנים לא יכלו שלא להבחין בג'יפ הצה"לי ולהתחיל לתמוה לפשר הדבר. חוזרים על התרגיל במשך 4 פעמים. בדרך כלל כבר בפעם השלישית מגלים הקצינים (והג'יפ) כי הלז ברח מביתו עקב השמועות כי הוא משת"פ של ישראל. ואם לא ברח (למרות שכל אדם שעיניו בראשו היה עושה זאת) סופו שירצח עד מהרה על ידי תושבים מקומיים באשמת היותו משת"פ.

תרגיל זרזיר אפשר להפעיל גם בצורה חיובית - הצהרתו של רבין בתחילת האינתפדה הראשונה כי "יש אש"ף תוניס ויש אש"ף שטחים, ועם אש"ף שטחים אני מוכן לדבר" יצרה יש-מאין הנהגה מקומית שמרדה בהנהגת תוניס - אנשים בשטחים החלו להצהיר על עצמם שהם "אש"ף שטחים" (למרות שמושג זה כלל לא היה קיים עד אשר טבע אותו רבין) כלומר, פוליטיקאי יכול ליצור לו בני ברית בצד השני ולחזק את מעמדם בעזרת התבטאויותיו, תוך שהוא מזלזל ביריביהם. במקרה דנן, ירי על מכוניתו של אבו-עלא יכול נתפס, באופן מפתיע, כסימן לחשיבות ולמעמד. אני יודע שזה קצת נשמע "הפוך על הפוך", אבל תנסי לחשוב על זה.
הלך הזרזיר אצל העורב 58487
שיטה מעניינת. והכותרת אפילו מסבירה מאיפה השם המוזר.

אבל האם לא יצרנו קצת אינפלציה של יריות? כלומר האם העובדה שירינו על מישהו בכלל משפיעה על מעמדו כאשר אנחנו יורים בכל-כך הרבה אנשים?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים