בתשובה להאייל האלמוני, 21/10/11 13:18
שליט ופיסטוריוס 585228
הפעם לא ניסיתי ולו בגלל שלא הובאו קישורים (לא בטוח שזה בכלל ברשת). אבל על סמך מקרים אחרים, טרם מצאתי סיבה להטיל דופי במקצועיותו ויושרתו של האתר, שאגב מקפיד גם להביא קולות אחרים, גם אם הם נדירים ואנקדוטליים (משהו שבדרן לבנוני אמר או בלוגרית קטארית כתבה). אני כן יודע ש''אל-אח'באר'' ו''אל-גומהוריה'' נמצאים בבעלות המדינה.
שליט ופיסטוריוס 585231
סיבה אחת כבר נתתי לך למעלה. תגובה 585106

למטה, בתחתית העמוד יש שני קישורים... רק ששניהם מובילים בחזרה לממר"י (ההגיון ברור, זה יוצר רושם של מהימנות בלי לתת לקוראים לבדוק את הפרטים באמת). גם אם זה לא ברשת, במיוחד אם זה לא ברשת, המינימום ההכרחי לפרסום הוגן הוא לפרסם סריקה של המקור‏1, במיוחד אם תרגמת וקצצת אותו. למעשה, הייתי מצפה מהם לשמור צילומי מסך גם של אתרים ברשת, בשביל שאח"כ לא יוכלו לערוך אותם ולטעון שלא היו דברים מעולם (ועצם העובדה שהם מקפידים לא לעשות את זה מעוררת בי סימני שאלה בקשר לכנותם). באיזה הקשר פורסמו המאמרים? אחמד ר'ראב, למשל, נחשב כסאטיריקן, האם המאמר שתורגם הוא קטע סטירי? מי זה אבראהים אבו כילה? באיזה הקשר הוא פרסם את ה"מאמר"?
שליט ופיסטוריוס 585249
אני באמת לא מבין מה אתה רוצה מממר''י. גם בדוגמא שעליה כבר הגבתי וגם בזו הטענות נראות לי תמוהות והגישה נראית לי בלתי ניתנת להפרכה. זה נראה כאילו שאילו מבוקשך היה ניתן היית גם דורש שיוכיחו שלא מדובר במעידות חד פעמיות של העיתונים. אילו גם זה היה ניתן (ואין זו מעידה חד פעמית), היית מבקש הוכחה שלעורכים יש שליטה על המדורים הרלוונטיים. אילו גם זה היה ניתן היית טוען שזה שהעיתונים שייכים למדינה עדיין לא אומר שהיא מתעסקת בכל קישקוש שמגיע לעיתון וכן הלאה...
נראה לי שאסיים כאן, מבלי שהסכמנו.
שליט ופיסטוריוס 585256
א. לפרסם את המקור כמו שהוא (קישור אם יש וסריקה או צילום מסך), לתת את ההקשר המלא, להסביר מי הדובר, להסביר מה הבמה. אלה דרישות מינימליות שהם לא עומדים בהם. אם במקום "אתר המקורב לפת"ח, פרסם מאמר שטנה של העיתונאי סאמי פודה על גלעד שליט" הם היו כותבים "אתר בלוגים המזוהה עם הפת"ח, פרסם פוסט שטנה של הילד סאמי פודה על גלעד שליט" היית מתייחס לזה באותה הרצינות (כזכור, אתה העברת את זה ל"הפת"ח... החליט לספק מידע")? אני אפילו לא הייתי מסתכל על זה.

ב. אבל, כן, מה שבאמת הייתי רוצה הוא קצת יותר מהמינימום ההכרחי הזה. על מנת שאקח אותם באמת כאילו היו מכון מחקר הם צריכים לגרום לי תחושה של שקיפות. כמו שלא היית לוקח ברצינות מישהו שטוען שכדור הארץ מתחמם, לוקח טמפ' כל יום, אבל בוחר להביא רק עשרה נתונים, ככה גם הפרסומים שלהם גורמים לי לפקפוק. שקיפות זה לפרסם את כל הנתונים, כמה (מספר) מאמרים קראתם השבוע, כמה מתוכם היו "מאמרי שטנה", כמה "מאמרי אהבה" וכמה ניטרליים, כולל קישור לכולם (ככה שכל אחד יוכל לדגום ולבדוק אם החלוקה לקטגוריות נכונות). אני מצפה להתעלם כליל מתגובות, מפוסטים, מסאטירות וממכתבים למערכת (אם מישהו היה עושה "מחקר" כזה על ישראל הוא היה מצטמרר). שוב, לא מדובר על משהו שקשה לבצע, יש להם את כל זה ביד, ולא ברור לי למה זה "גישה שלא ניתנת להפרכה", להפך, דווקא שיש לכולם את כל הנתונים קל מאד להפריך טענות. מצד שני, להבדיל מהבקשה מהסעיף הראשון, ברור לי לגמרי שאין סיכוי בעולם שזה יקרה, וברור לשנינו למה.

ג. בוודאי שהמדינה לא מתעסקת בכל קשקוש שמתפרסם בעיתון שבבעלותה, שמעת פעם את תוכניות הרדיו בהם מאזינים יכולים להתקשר ולהביע את דעותיהם? כמות הרפש שמתפרסם ברדיו בבעלות המדינה (גלי צה"ל וכל ישראל הן בבעלות המדינה) הוא אדיר. ההקשר והכמות הם, לדעתי, חיוניים על מנת שנוכל להעריך עד כמה התופעה משמעותית, והעובדה שזה לא ברור מאליו אומרת דרשני.
עוד דוגמא: 585344
עיתון ישראלי המזוהה עם הליכוד פרסם מאמר גזעני של סגן העורך גונן גינת:
" אין שם (בעזה) בני אדם. זאת לא גזענות אלא עובדה: רק מי שאינם שייכים למין האנושי חוגגים את שיחרורם של מפוצצי ילדים. רק מי שאינם בני אדם רוקדים ברחובות ומקבלים בזעקות שמחה את מי ששחט אדם פשוטו כמשמעו. זאת לא גזענות אלא עובדה: רק מי שאינם בני אדם מחלקים סוכריות לעוברי אורח כדי לחגוג את שובם של רוצחים לרחוב.

בכל פעם שמביטים בפניהם של אנשים כמו - זאת רק דוגמה - אחמד טיבי או טאלב א-סאנע מגלגלים עיניים ומקשקשים על גזענות אפשר לענות להם כך: כשיפסיקו אצלכם לחגוג עם רוצחים יהיה על מה לדבר. עד אז חפשו את החברים שלכם. אחרי שאחמד טיבי יזעק ברחובות אום אל-פחם נגד הגזענות הפלשתינית החוגגת עם רוצחי קשישים אפשר יהיה לשמוע אותו. עד אז זכות הציבור לדעת לא תיפגע אם קולו של נציג החוגגים הללו לא יישמע.

וגם זאת לא גזענות אלא עובדה. זו המציאות: אחד שלנו שווה יותר מאלף שלהם. והם חתומים על זה. ליתר דיוק הם דרשו שאחד שלנו יהיה שווה הרבה יותר מאלף."

(והנה קישור לטקסט המלא)
עוד דוגמא: 585385
מעבר לגזענות, מטרידה אותי הטפיחה העצמית המטופשת בעניין המספרים. כל מני פטריוטים-בעיני-עצמם מנסים להחביא מתודעתם ומתודעת קוראיהם שהעסקה הזו מסוכנת למדינה ולמרבית תושביה, באמצעות הצגה עקומה של הסיבה לאי-השיוויון המספרי. היחס המספרי הקיצוני איננו בגלל ש''אחד שלנו שווה אלף'', אלא בגלל שאנחנו חלשים רגשניים וטיפשים שמוכנים לעסקאות כאלה.

מדכא.
עוד דוגמא: 585395
אגב, ייאמר שהמילה "בעזה" איננה מופיעה בטקסט, וגם אין הרבה ספק שגונן גינת לא מנסה להחביא כנ"ל - הוא כתב בעבר נגד שחרור מחבלים. אם לצטט מה שמצאתי בחיפוש מהיר, אזי:
""מי שהולך לצעדה ותובע לשחרר את גלעד שליט "בכל מחיר" – יודע מה המחיר: ישראלים יירצחו. ולכן, לפני היציאה, יאסוף האב את ילדיו, יצביע על אחד ויאמר: עליך אני מוותר, אתה המחיר שאני מוכן לשלם" (יולי 2010, ישראל היום, מצוטט פה: http://shezif.co.il/?p=2575). תצטרך לחפש את המניעים שלו במקום אחר. ב"העין השביעית" גם מפרשים את גינת כמתייחס למי ששבה את גלעד שליט וחוגגי שחרור המחבלים, ולא כלל תושבי עזה:
הטור המלא שלו ב'ישראל היום' (או לפחות הפסקאות הרלוונטיות כולן) כאן, לטובת מי (כמוני) שהלינק נפתח לו רק אחרי לא מעט זמן וכאב ראש:

במקום שבו אין אנשים
"התגעגעתי לפגוש בני אדם," אמר גלעד שליט לכתבת המצרייה, "לא ראיתי בני אדם הרבה זמן" ¬ כי חמש שנים וחצי, מי שהוא ראה לא היו בני אדם ¬ ליתר דיוק, הוא לא ראה בני אדם עד שיצא מהראיון
גונן גינת
תמונה אחת שווה אלף רוצחים.

התמונה של גלעד שליט רזה וחלש נכנס הביתה - ותמונות חגיגות השמחה על שיחרורם של מפוצצי הילדים. התמונה של החייל יוצא מהמסוק מצדיע לראש הממשלה - והצילומים של זעקות השמחה כאשר רוצח סידרתי מתקבל בחיבוקים ובנשיקות.

ובעיקר התמונה של גלעד שליט אומר לכתבת המצרייה: "התגעגעתי לפגוש בני אדם לא ראיתי בני אדם הרבה זמן."

אם לדייק חמש שנים וחצי הוא לא ראה בני אדם. ואם לדייק עוד יותר זה כולל את הזמן של הראיון עם אותה נציגה של הטלוויזיה המצרית.

אין שם בני אדם. זאת לא גזענות אלא עובדה: רק מי שאינם שייכים למין האנושי חוגגים את שיחרורם של מפוצצי ילדים. רק מי שאינם בני אדם רוקדים ברחובות ומקבלים בזעקות שמחה את מי ששחט אדם פשוטו כמשמעו. זאת לא גזענות אלא עובדה: רק מי שאינם בני אדם מחלקים סוכריות לעוברי אורח כדי לחגוג את שובם של רוצחים לרחוב.

בכל פעם שמביטים בפניהם של אנשים כמו - זאת רק דוגמה - אחמד טיבי או טאלב א-סאנע מגלגלים עיניים ומקשקשים על גזענות אפשר לענות להם כך: כשיפסיקו אצלכם לחגוג עם רוצחים יהיה על מה לדבר. עד אז חפשו את החברים שלכם. אחרי שאחמד טיבי יזעק ברחובות אום אל-פחם נגד הגזענות הפלשתינית החוגגת עם רוצחי קשישים אפשר יהיה לשמוע אותו. עד אז זכות הציבור לדעת לא תיפגע אם קולו של נציג החוגגים הללו לא יישמע.

וגם זאת לא גזענות אלא עובדה. זו המציאות: אחד שלנו שווה יותר מאלף שלהם. והם חתומים על זה. ליתר דיוק הם דרשו שאחד שלנו יהיה שווה הרבה יותר מאלף.

השבוע דיברו על התקדים שישראל דיברה עם החמאס. ובכן ראוי לדייק. לא רק דיברנו אלא גם יש הסכמה איתם שיהודי אחד שווה יותר מאלף ערבים. וגם הרשות הסכימה לכך.

נשמע גזעני? תבואו בטענות אליהם. אנחנו לא רצינו לשלם כל כך הרבה. אבל החמאס התעקש שכל פלשתיני שווה פחות מאלפית יהודי. ככה שנכון שההסכם הזה די מעצבן אבל מצד שני למה לראות רק את השלילה? כל מנהיגי ערביי ישראל בירכו על המישוואה הזו. ככה שמעכשיו בכל פעם שאחד מהח"כים הצווחנים הערבים יתלונן על כך שמדינת ישראל מפלה ערבים תמיד אפשר יהיה להזכיר שאפילו הצד שלהם אומר שיהודי שווה יותר.
עוד דוגמא: 585493
נראה לי שלא הבהרתי את כוונתי ב''החבאה''. הפטריוט-בעיני-עצמו מרגיש נבוך ונכלם מול החולשה וקוצר הראות של בני עמו. את תחושותיו הלא נעימות הוא מנסה לשכך בהיתלות בזוטות ובתקוות שווא (כמו זו של שר-בטחוננו המבטיח שזו העסקה האחרונה בסגנון זה).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים