בתשובה לגידי, 04/11/11 18:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא ברור לי למה אי-אפשר להסביר את זה לדעתך. עצם העובדה שאני חושב על משהו לא אומרת שהוא קיים. כאשר אני רואה משהו, המוח שלי מראה לי משהו שעובר דרך לא מעט פירושים (אחרת אשליות אופטיות לא היו עובדות). דמיון של משהו חזותי מתערב איפשהו באמצע. לחילופין: אם מצלמים את אותה הבחורה ומראים לך תמונה מאוחר יותר, האם אותה הבחורה חייבת להתקיים כדי שתוכל לראות את התמונה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבחורה לא חייבת להיות קיימת,אבל משהו חייב להיות קיים בכדי שיצלמו אותו,אבל זו לא הנקודה שלי.."בהשוואה למחשב, שלב החישוב, הפולסים החשמליים ו"זרימת" הטרנסמיטרים מוכרים לא רע, אבל מהו במוח המקבילה למופע המסך, שזה הוא מצב ההכרה, זה לא ברור כלל". נניח וההכרה שלנו מופקת מהתליך פיזיקלי,אך עצם החוויה שלה אינה כפופה לחוקי הפיזיקה באופן מוחלט,אז תתכן בחירה חופשית,כי הרצון או "ההכרה" גורמת לתזוזת האטומים במוח(סוג של סיבתיות כלפי מטה) אינך מסכים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא,היא לא באמת קיימת בתור בן אדם אבל יש בובות שלה,או איזשהי צורה לא? אבל עזוב זה לא רלוונטי תתיחס לשאר הדברים שכתבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אולי לא ברור היום, אבל יש מחקר שמתקדם לכיוון הזה. אבל אם אתה מניח מראש שההכרה שלנו לא כפופה לחוקי הפיזיקה, אז אין טעם לכך. ההנחה הזו לא נראית לי מועילה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |