בתשובה לשוקי שמאל, 10/11/11 18:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ניתוח מעניין (אם כי אני לא בטוח שהתסריטים שלך דווקא הם נכונים). גם אני חושב שבן-ישראל לגמרי לא מבין את הבעיה. הוא מדבר על ה"פצצה" כאל אירוע נקודתי שאפשר לעכל אותו, אבל הוא לא מבין שמדובר באירוע מתגלגל ש"הפצצה" היא רק נקודת פתיחה שלו. למשל: תיתכן צבירת פצצות של אירן (אם לנו יש 300 הם יכולים לממן 1000 לפחות). למשל: מי ערב לנו שסעודיה ותורכיה לא ייצטרפו למירוץ חימוש גרעיני ? אז יתכן שבהשך יהיו לנו שלוש מדינות מוסלמיות עשירות, לא ממש רציונליות, עם נשק גרעיני. כלומר לא מדובר רק בפצצה אחת שמשמידה 500 עיגול ברדיוס 500 מטר. הבעיה היא שישראל לא יכולה לעצור את אירן, בעוד ארצות הברית של אובמה יכולה לעצור אבל לא רוצה. "רוצה" מצד הברית זה לא מילים אלא מהלכים מלחמתיים, סנקציות כלכליות זה כוסות רוח למת (לאירן יש נפט שיאפשר לה לעשות כרצונה למרות הסנקציות, מה עוד שרוסיה וסין רוצות להרוויח מהסכסוך). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא בטוח שהתסריטים שלי דווקא הם נכונים? לפחות על כך נוכל להסכים. א. לדעתי התסריט של מטר של פצצות גרעיניות הוא מפוקפק ומשמש בעיקר לפרנס מומחים של תורת המשחקים המנסים להתפרנס. הנזק של פצצה אחת מספיק. התסריטים של מעגל נזק של 500 מ' הם דברי הבל. ב. רציונליות זה מושג שקיים בתאוריות על הנייר. בני אדם לעולם אינם רציונליים. ההבדלים הם רק בדרגות האי-רציונליות. ההנחה שאיראן, סעודיה או תורכיה אינן רציונליות הן הנחות לא פרודוקטיביות. נניח שאתה מנסה לנסח לעצמך אופני תגובה בהנחה שהצד מולך הוא מטורף גמור? אני נוטה להאמין שמדינות הן לעולם רציונליות במידה רבה. מי שבד"כ מגלה רציונליות חסרה מאד הוא האזרחים של המדינות. ג. אני לא יודע אם היכולות הספציפיות הדרושות כדי לעכב את הפיתוח הגרעיני האיראני נמצאות בידי ארה"ב ולא נמצאות בידי ישראל (או בכלל מהן היכולות הללו). העניין האמיתי הוא אחר לגמרי. לארה"ב (ולמערב בכלל) אין אינטרס למנוע את את הפצצה האיראנית. האינטרס שלהן הוא להפיל את המשטר האיראני. בסופו של דבר הממשל האיראני יפול יום אחד ופעולה מזויינת נגדו יכולה רק לעכב את נפילתו ולגבש סביבו תמיכה פנימית. מעצמות המערב יחיו עם הפצצה האיראנית כפי שהן חיות עם הפצצה הצפון קוריאנית. ולכן סנקציות כלכליות הן הפיתרון הנכון, מפני שהן מסייעות ומגבירות את אי השקט הפנימי ואת ההתמרמרות של האוכלוסיה. אני מניח שרוב האיראנים רוצים פצצה גרעינית, אבל הם רוצים אוכל ופרנסה הרבה יותר. רוסיה וסין הן המנוולות של כל הסיפור הזה ובכל מקרה יחבלו במאמצי המערב. יהיה צריך למצוא את העיתוי והאמצעים שיהיה להם יותר כדאי לשבת על הגדר. אני מניח שגם להן אין אינטרס מובנה באיראן גרעינית. הנקודה החשובה היא שלמדינות המערב אין למעשה שעון מתקתק. ד. הבעיה של ישראל הוא שמצבה קצת שונה. האם ישראל יכולה לחיות בצל הגרעין האיראני כמו מדינות המערב? האם השעון באמת מתקתק? אני מניח שהדיבורים מן הסוג של פרופ' בן-ישראל מנסים להגיד שגם עבור ישראל השעון לא מתקתק. ה. אני נוטה להניח שסיפורי השעון המתקתק באים מבית מדרשם של ביבי-ברק ואולי נועדו להפעיל לחץ פסיכולוגי על המשטר באיראן. גם ללא פצצה מתוצרת איראן או סעודיה, קיים תסריט בו ממשל אולטרה מוסלמי בפקיסטן יעביר פצצה או שתיים לאחת מן המדינות שהזכרת או לחמאס למשל. במה זה שונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בוודאי שיש עניין להפעיל לחץ על איראן, לכן פרץ ההתלהבות התקשורתית סביב הנושא 2. לגבי העברת הפצצה לחמאס: החמאס לא מסווגים מספיק בשביל להתעסק בפצצות גרעיניות, אף אחד לא ייתן להם. 3. מה אם השעון המתקתק אינו סיפור? למרות שתחושות הבטן שלי הולכות עם הדעה שלך, נראה שעדיף לצפות לרע מכל. מה גם שבאותה מידה אפשר לומר שסיפור "סיפור השעון המתקתק" בא מבית מדרשו של דגן בשביל לכסות על התחת של עצמו. כי אם הגרעין הוא אגדה אז כנראה שהשאננות שלו בעניין לאורך כל שנות כהונתו הייתה מוצדקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם חלק נרחב מהניתוח שלך אבל בעניין זה הציטוט של פרופ' יצחק בן ישראל מאותה כתבה לא פחות חשוב: ..."אלה שאלות שנשאלות בלי שיש לציבור המידע הדרוש והיכולת לנהל אותו כדי לקבוע דברים וכדי להסיק מסקנה. כדי לקיים דיון כזה צריך לחשוף מידע מסווג, יכולות ואמצעים, ולכן אין לדיון כזה שום ערך." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור הדיוט ומתוך המשתנים הרבים בתוך הסוגייה האיראנית, אני מוכן להסתכן בדיון היפותטי. אני חושב שהנחת היסוד צריכה להיות כזו- איראן גרעינית תהיה מדינה חזקה יותר, רגישה פחות ללחצים, ומאיימת יותר על סביבותיה. נדמה לי שעל קביעה כזו כולם מסכימים. המדינות החזקות במה שנראה כמו הגוש המזרחי החדש הביעו את דעתן, הן מוכנות לסבול איראן גרעינית ואינן מוכנות להיות שותפות למאמצי המערב לבלימת התכנית. ההנחה שלי היא לכן שהתעצמות איראנית לא תגבש קואליציה אנטי איראנית בסביבותיה יותר מכפי שקיימת כיום כדי להתאזן. כלומר השיקולים של בעלות הוטו רוסיה וסין מעדיפים את איראן כשותפה שיש בה כדי לאזן את הכוחות מול הברית האטלנטית, ומכאן שהשאלה הגרעינית זניחה בעיניהן במסגרת אולי, שיקולים גלובליים. אם ההתגרענות של איראן לא תחמיר את מצבה האסטרטגי, אזי שהיא כנראה תיטיב אותו. המדינות השכנות תימצאנה כעת מול גורם שהתחזק ומבחינתן תתחדד השאלה אילו בעלי ברית הן מעדיפות. אלא אם המערב יגביר את תמיכתו באותן מדינות שכנות, כפי שאנו רואים שאכן מתרחש שעה שמדינות המפרץ מתחמשות בנשק אמריקאי ובסיוע בגובה עשרות מיליארדים, מה שממילא גורע כשלעצמו ממעמדה היחסי של ישראל, יגבר הצורך לשפר את היחסים עם טהרן. מבחינתנו זה אומר שמדינות כמו מצרים, כמו טורקיה, כמו ירדן, כמו עיראק עשויות לשנות את מערכת הבריתות האסטרטגיות שלהן, ובכל מקרה כנראה לזכות בתגמולים מצד המערב אשר כאמור יש בהם כדי להפר את מאזן הכוחות ביניהן לבין ישראל. איראן גרעינית תקרין לרעה על השלום בינינו לבין שכנותינו. זה לדעתי ההקשר שבו יש לשאול האם ישראל יכולה לחיות עם איראן גרעינית, ולא רק בשאלת כוח ההרס של הפצצה האיראנית, או שאלת האפשרות של חימוש סוריה חזבאללה וחמאס בנשק להשמדה המונית, מה שבעיניי הוא קטסטרופלי עבורנו. כאן אני מוכן להסתכן ולחלוק על בן ישראל ולטעון שישראל לא תוכל לחיות עם איראן גרעינית. איראן גרעינית תערער באחת את מעמדה הרעוע ממילא של ישראל, ותהיה זו רק שאלה של זמן עד שישראל תקרוס בצורה כזו או אחרת. אם בראייה אסטרטגית נגיע למסקנה שאיננו מוכנים לסבול איראן גרעינית, הדיון בשאלה של כן או לא לתקיפה או למלחמה גלויה כנגד איראן ובנות בריתה, עובר למישור הטקטי. ב 2006 חשבתי או קיוויתי שארה"ב תראה שעת כושר להרחיב את העימות הצבאי כך שיכלול גם את דמשק להפלת המשטר של אסד, ולא ארע כך. בדיעבד נדמה לי שעליה להצר על כך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |