בתשובה למוס שוקולד, 27/11/11 22:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם הבעיה היא פסילת חוקים ע"י בג"ץ, וזה מפריע למחוקקים, למה שהמחוקקים לא ישנו בצורה יותר ישירה את חוקי היסוד האמורים? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מפני שזה לא תמיד באמת מפריע למחוקקים. לפעמים אפשר לגזור הרבה מאוד רווח פוליטי מחוקים שנפסלים על ידי בג"צ, אם המטרה העיקרית היא לא להעביר את החוק אלא להראות לקהל הבוחרים שלך עד כמה אתה מחוייב לעמדותיך ועל כמה הבג"ץ הרשע/השמאלני/הפוסט-ציוני/וואטאבר חורג מסמכותו בהגבלתך כמחוקק, ובאמת הגיע הזמן שמישהו יעשה עם זה משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שבג"ץ מפרש את חוקי היסוד בצורה מעוותת. נוצר מצב שלא משנה מה תחוקק הרשות המחוקקת, הרשות השופטת תמצא דרך לעקוף את החוקים ע"י פרשנות מעוותת ומסולפת מבית מדרשו של הפיראט המשפטי. ואם כבר דנים בנושא הזה, הרי שבמקרה של התיקון הנדון, זה בדיוק מה שעושה המחוקק: המחוקק קבע כי הרשות השופטת יכולה לפסוק עד 50,000 ש"ח פיצוי ללא הוכחת נזק (פיצוי סטטוטורי) במקרים של לשון הרע (במפורש קבע המחוקק רף עליון!). בפועל, לקחה לעצמה הרשות השופטת את החירות לפסוק סכומים גדולים יותר בנימוקים כאלה ואחרים (למשל במקרה שרנסקי, שנפסקו לזכותו 900,000 ש"ח פיצוי). כך לדוגמה כתב הפיראט המשפטי בכבודו ובעצמו: "אין לקבל את עמדת המשיבים, לפיה נקבע בהוראה זו רף עליון לפיצויים ללא הוכחת נזק. מטרתה של הוראה זו לקבוע רף תחתון, המשחרר את הניזוק מהצורך להוכיח את נזקו" כך, בהינף קולמוס, מתהפכת משמעות החוק, והרף העליון הופך לרף תחתון. בא המחוקק ומתקן את החוק ע"י הגבהת הרף העליון, כך שיתן לרשות השופטת יותר חופש בקביעת הפיצוי (מחזק את הרשות השופטת, ולפיכך לשיטת השמאל וגרורותיו - "יותר דמוקרטי"), מייד קופץ השמאל וזועק "סכנה לדמוקרטיה". מדוע לא זעקו כך כשבית המשפט עצמו העלה את רף הפיצוי והפך את משמעות החוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עו"ד דן אבי-יצחק מרחיב בנידון: "לפני יותר מעשור שנים הציע ח"כ מאיר שטרית לתקן את חוק איסור לשון הרע לטובת הנפגעים מפרסומי דיבות וכדי להרתיע את מפרסמי לשון הרע. ... למרבה האירוניה, הצעה זו נבעה מאי הכרת דיני לשון הרע, פשוטו כמשמעו, ועלולה היתה, אלמלא עמד בית-המשפט העליון בפרץ, להביא לתוצאה הפוכה מזו שאליה נתכוונו המציע והכנסת... לפי הדין, שמעולם לא היה שנוי במחלוקת, רשאי בית-המשפט לפסוק פיצויים, ללא כל הגבלה על סכום הפיצוי, בשל הנזקים הכלליים הנגרמים לנפגע מפרסום לשון הרע. ... בית-המשפט אינו מוגבל בסכום הפיצויים הכלליים שהוא רשאי לפסוק. נמצא שלכאורה השיג התיקון של ח"כ מאיר שטרית משנת 1998 תוצאה הפוכה מכוונת יוזמו, שכן הוא הגביל את סמכות בתי-המשפט לפסוק פיצויים כלליים עד לסכום של 50,000 ש"ח או 100,000 ש"ח, לפי המקרה, בלבד, שעה שבפועל הם פסקו לפני התיקון סכומים גבוהים מאלה בהרבה כפיצויי נזק כללי. ואכן, היו בתי-משפט שהחליטו כי סמכותם הוגבלה כלשון התיקון לחוק. תוצאה זו היתה הרסנית לנפגעי לשון הרע, ... רק במאמץ רב עלה בידי לשכנע את בית-המשפט העליון, בעניין תביעת הדיבה הידועה של שרנסקי נגד נודלמן, לתת לתיקון החוק "פרשנות יצירתית", שלא לומר מתחכמת, שעיקרה אותו למעשה מכל תוכן ומנעה את תוצאתו ההרסנית." כלומר: המחוקקים חוקקו חוק גרוע (מוצהר בו דבר אחד, אך בפועל הוא עושה דבר אחר). המערכת המשפטית מצאה דרכים לעקוף את הבעיה. מה שהוא לא כותב שם, ומה שאני טוען: מאז 1998 המחוקקים במחדלם אשרו את תוקף הפתרון. בינתיים מאיר שיטרית המחוקק הנלהב שוב שותף להצעת חוק גרועה באותו התחום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא עו''ד, אבל נראה לי שעו''ד אבי-יצחק ממש מטעה כאן. כפי שהוא כותב, ביהמ''ש רשאי לפסוק פיצויים ללא הגבלה על הסכום ''בשל הנזקים הכלליים הנגרמים לנפגע מפרסום לשון הרע''. ז''א, דרושה כאן בכל מקרה הוכחת נזק, ומאחר שכימות הנזק היא עניין בעייתי, לביהמ''ש נשאר חופש בכימות הנזק תחת הכותרת ''נזקים כלליים''. החוק הקיים מאפשר לתבוע סכום של חמישים אלף ש''ח ללא הוכחת נזק כלל, והצעת החוק מכוונת להעלאת הסכום. דהיינו, החוק כאן אינו בתחום דיני הנזיקין, אלא הוא עונש על עצם העובדה שפרסמת אמירה לא נכונה ושלילית על מישהו. באופן מעשי, כל מה שתדרש במשפט הוא להראות שהאמירה השלילית לא הייתה נכונה. זה הופך את המשפט לפשוט בהרבה ממשפט שבו תיאלץ להוכיח שנגרם לך נזק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |