בתשובה לאריק, 09/12/11 16:25
למוגלי 588847
כן, אבל זו בדיוק טענתי - לכאורה בוודאי שהוא יכול היה לבחור אחרת, אבל זה פשוט לא יהיה כל כך חכם - הוא יקנה אפרסקים צהובים רכים וכולם יעקמו את אפיהם הענוגים ולא ירצו לאכול אותם - אז מה הוא עשה כאן בדיוק?! גם אף אחד לא נהנה וגם הוא סתם בזבז זמן וכסף.

כלומר, בחלקים שלמים וחשובים של חיינו השאלה "האם ניתן היה לבחור אחרת?!" היא לא רק לא רלוונטית, אלא ממש פרדוקסלית, ולדעתי זו *אינה* טענה טריוויאלית, אלא היא מצביעה על מאפיין יסודי של התודעה - שבעצם הוויתה היא מבטלת בחירה חופשית במקרים מסוימים - והשאלה בדבר בחירה חופשית במקרים האלה פשוט מיותרת וחסרת משמעות לגמרי (השאלה כמובן כן משמעותית וחשובה מאוד במקרים אחרים: בעיקר לגבי קונפליקטים ערכיים-מצפוניים).

הנה עוד דוגמה מהמאמר שממחישה את כוונתי:
"כי במידה רבה מאוד, לשאול לגבי נגה האם היא יכולה הייתה לבחור אחרת, היא כמו לשאול לגבי מנתח לב שיצא זה עתה מניתוח לב פתוח- האם הוא יכול היה לבחור אחרת?! ובפרט, האם הוא היה יכול להשתמש בכלי הניתוח אחרת?! למשל, לקחת את כל אזמלי הניתוח, הצבתות, המספריים והמלקחיים למיניהם וליצור מהם צעצוע קינטי רב זרועי נוצץ ולהציבו על שולחן הניתוחים? ובכן, הוא יכול היה להשתמש בכלי הניתוח בצורה הזאת, אבל זה יהיה ממש ממש מטומטם! כל כלי הניתוח לא הומצאו, פותחו ובאו לעולם אלא כדי לאפשר למנתח לתקן פגמים שונים בלב על-מנת להחזירו לתפקוד הטוב ביותר האפשרי, ומן החוכמה להשתמש בהם למטרה ראויה זו. אותו דבר לגבי התודעה: הכלים הרציונליים – ואנו אף אומרים *הכלים לניתוח רציונלי של המציאות* - פותחו היטב ע"י הברירה הטבעית כדי שנוכל לקבל החלטות הולמות ע"פ מיטב שיקול דעתנו במציאות מסוכנת מאוד ודינמית מאוד, שתאפשרנה לנו סיכויי הישרדות מיטביים. כמובן, השלכת כלים יקרי-ערך אלה בשם איזה חופש בחירה לא ברור, אקראי וגחמני יהיה רעיון מטומטם, בדיוק כמו מנתח הלב התיאורטי שלנו שנתקף פרץ יצירתיות."

בכלל, אחת המטרות שלי במאמר הייתה לברר היכן השאלה "האם ניתן היה לבחור אחרת?!" רלוונטית ומשמעותית והיכן לא, ולהתרכז רק באותם מקרים בהם היא משמעותית ולנסות לענות עליה רק לגבי המקרים האלה (זה פשוט נתן לי כיוון ופוקוס).
למוגלי 588923
תגובה 304512
למוגלי 588949
אני לא בטוחה שהבנתי את הטענה, אבל לפי מה שהבנתי, נוח לי לגשת לעניין כך: אני מסכימה עם הדעה הידועה שאם למשל ווטסון וקריק לא היו מגלים את הסליל הכפול מישהו אחר היה מגלה אותו, ואילו את היצירות של שייקספיר רק שייקספיר יכול היה לכתוב. זה נכון, אבל זה עדיין לא אומר שלאמן יש בחירה חופשית ולמדען אין – זה רק אומר שהאמן – שפועל בממלכת הדמיון הפרטי שלו - יש יותר מרחב לבטא את ייחודיותו וחד פעמיותו של המוח היחיד והחד פעמי שלו, לעומת המדען שפועל בעולם האובייקטיבי – על הסיבתיות שבו וחוקי הטבע שבו - ושואף לגלות מנגנוני פעולה אובייקטיבים של כל מיני תהליכים אובייקטיבים בעולם אובייקטיבי אחד ויחיד שכולנו חיים בו וכפופים לחוקיו. אז ברור שהאמן שחוקר את האפשרויות העצומות הגלומות בדמיונו יבטא בסופו של דבר יצירות ייחודיות וחד פעמיות, והמדען החוקר את העולם האובייקטיבי תמיד יביא אמיתות אוניברסליות לא-אישיות (וזה גם ידוע שהרבה תגליות מדעיות – ואפילו החשובות ביותר (הברירה הטבעית, למשל)- התגלו בו זמנית על ידי שני אנשים שלא ידעו אחד על עבודותיו של השני), אבל זה לאו דווקא קשור לבחירה חופשית.

לאמן יש הרבה יותר דרגות חופש בכמה וכמה מובנים (כי הוא פועל בממלכת הדמיון שיכולה להיות נטולת סיבתיות (אנשים שנוסעים בזמן), נטולת חוקי טבע (אין כוח משיכה), נטולת היתכנות ביולוגית (עורב ושועל משוחחים ביניהם) וכו'), אבל זה לא אומר שבכל רגע בו הוא צריך לבחור בין כמה אלטרנטיבות להמשך היצירה (כי הרי אף אחד לא יטען שמחזה של שייקספיר התגלה לו כמות שהוא בבת אחת)- או אפילו אם הרעיון היחיד שזה עלה עלה במוחו טוב בעיניו- הוא בוחר באופן חופשי, הרי גם לו יש מטרה לכתוב מחזה עם התחלה, אמצע וסוף שיהיה חכם, שנון ומצחיק (ובאותה נשימה: זו מטרה הרבה פחות ספציפית מהמטרות היומיומיות שלנו וממטרות המדען, כלומר, גם פה ישנן דרגות חופש יתרות) כדי שאנשים ירצו לבוא לתיאטרון שלו ולצפות במחזה. אז, למשל, כל פעם שהוא צריך להחליט לגבי דיאלוג מסוים, הוא שוקל ע"פ מיטב שיפוטו האסתטי (וגאוניותו) אם הוא טוב או לא, ולא בטוח שיש לו פה יותר בחירה חופשית מאשר לכל אחד אחר שבא לקבל החלטה כלשהי ע"פ מיטב שיפוטו ושיקול דעתו (האמן פשוט פועל בעולם עצום ואינסופי נטול מגבלות, וגם מטרתו כוללנית ורופפת ולא ספציפית, אז היצירות באמת שונות זו מזו, ייחודיות, חד פעמיות – הן מבטאות את החופש הזה, ולאו דווקא חופש בחירה במובן: "האם הוא יכול היה לבחור אחרת?").

אבל האמת היא שמה שבאמת עניין אותי מאוד בכל השירשור הזה הוא מה שכתבת לגבי אלוהים (אני חילונית שרוצה להאמין באלוהים (בלי להיות דתייה אורתודוקסית), אבל אני לא כל כך מצליחה, הספקות פשוט גדולים מדי (כל פעם שאני מתחילה להרגיש את האמונה והביטחון הזה, שאלת השואה הידועה עולה שוב)).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים